שאלה 30 - האם אלוהי ישראל מייצג את כוחות האור או את כוחות הרוע?
האם אכן אלוהי ישראל מייצג את כוחות האור או כוחות הרוע?
אלוהי ישראל, האלוהים שמככב בתנ״ך, הספר הכי נמכר בכל הזמנים. האלוהים שמככב שם, מככב יותר מכל שאר האלים גם בספרי ההיסטוריה, היחיד שמוזכר באופן קבוע בחדשות היומיות, כי יש לו חלק פעיל במהלכים פוליטיים מדיניים.
32:30 +-
״וברור שהיהודים הם המייצגים הכי גדולים של מעשים טובים שיש. כל התורה שלהם, הרבה דתות, הרבה חוקים במדינות נלקחו מהתורה.״
אני מאמינה שהמאמינים צריכים להעלים עין מהרבה דברים, כדי להאמין בזה.
לי בכל אופן, זה בכלל לא ברור. זה שהרוב אומר, לא אומר שהרוב צודק. אפשר לראות את זה בקלות עם כל הטירוף שקרה עם והקורונה.
אני לא מתיימרת להיות בקיעה בסיפורי התורה. אני לא.
מכיתה ב׳, או ג׳ ספר התנ״ך היה חלק מתוכנית הלימודים שלי, אבל כל מה שנלמד שם במהרה נשכח כמעט לגמרי. אין ספק שלשיטת הלימוד יש חלק גדול מזה, אבל זאת לא הסיבה היחידה. שנאתי את סיפורי התנ״ך. שנאתי אותם כמו ששנאתי לצפות בסרטי אימה.
לא הבנתי מדוע חשוב כל כך ללמד ילדים קטנים על שמשון הגיבור שעקרו את עיניו. אני זוכרת שסיפרתי את זה לחברה שגדלה בבית נוצרי, והיא השיבה שאנסה לדמיין איך זה לגדול עם דמות של איש נוטף דם, ממוסמר על צלב. אכן, זה נשמע לי הרבה יותר נורא, והכרזנו יחד שהיא ניצחה.
בסיפורים עצמם לא האמנתי, אז עד שלא התחלתי להתעניין בפוליטיקה, לא הרגשתי צורך להתעמק בזוועות שמתוארות שם. גדלתי, התעוררתי, הסלידה שלי מסרטי אימה לא השתנה, אך עם השנים הסקרנות שלי התעוררה לגביו. לקרוא את התנ״ך מתוך סקרנות, ולא מתוך מחויבות, אין ספק שעזרה לי בריכוז. הגיל הבוגר עזר להתמודד עם התיאורים האכזריים. מכיוון שגם ככה לא היה לי קשר אישי לסיפורי התנ"ך, לא הרגשתי שאמצע בו את התשובות שאני מחפשת מבחינה רוחנית. מבחינתי הוא ספר אקטואלי, והוא אקטואלי, בזכות האמינים בו.
אני עדיין רחוקה מלמצוא את עצמי בכל סיפורי התנ"ך ומה שהולך בינהם. עדיין לא צריך להיות בקיא יותר מדי כדי למצוא סתירות.
סתירות בסיפור עצמו, וסתירות בין איך שחשבתי על מה מייצג אלוהי ישראל, ואיך הוא באמת מיוצג בסיפורי המקרא.
פעם האמנתי שהיהודים מאמינים באל אחד. אל עליון. אין אחרים מלבדו. אל אחד, אל כל יכול, שברא את העולם, ואחראי עליו. אל אחד של כל העמים, הגוים, אך שאוהב במיוחד את עם ישראל. יש אף שיאמרו שהוא אוהב רק אותו.
היום אני יודעת שלא, אבל פעם חשבתי שכן. חשבתי ככה, כי בעצם לא באמת חשבתי על זה.
הייתי צריכה לעבור מסע כדי להבין את הטעות שלי, וגם כדי להבין מדוע טעיתי. הוא התחיל כאשר הפסקתי להתעלם מדברים שלא הסתדרו לי, וכך התחילו להתמוסס האשליות שעירפלו את ראיתי.
והתחלתי להתעניין וללמוד לעומק בשאלות שעלו לי. את המסע התחלתי עם ידע מינימלי על סיפורי התנ"ך, ועל אלוהי ישראל שמככב שם. בשבילי זה היה סיפור מעורפל שלא קשור אלי. המסע ה
עוד בשיעורי בית ספר, עם חוסר התרכזות מקסימלית, הצלחתי לשים לב לחוסר ההעקביות במה שנאמר שם, אבל זה לא עניין אותי מספיק כדי לנסות להבין עד כמה ולמה.
הקטע הוא שאלוהים הוא מושג שהשימוש בו בתנ״ך ממש לא אחיד.
עם כל ברותי, גם בשיאה, אם הייתי מתבקשת לצטט את הפסוק הראשון מבראשית, זאת לא הייתה בעיה בשבילי. לא נראה לי שאפשר למצוא דובר עברית, גם בקרב הקיצוניים שבחילונים, והגרועים שבתלמידים, שלא ידעו גם כן לדקלם אותו בקלילות מהראש.
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִי ם, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.
האל בתורה מוצג בפסוק הראשון בפרק הראשון של בראשית כאלוהים. האל שברא לבדו את היקום. כך אפשר להבין גם מה 24 הפסוקים אחריו.
פסוק כו' משנה את לגמרי את התמונה.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
מהפסוק הזה אפשר להבין שהוא לא היחיד שפעיל בתהליך הבריאה, נראה שהיו לו שותפים שכנראה דומים לו ושבני האדם דומים לכל אלה.
אותי זה בלבל אז איך זה מסתדר עם אמונה באל אחד?
יש עוד דוגמאות
ב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי... ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי.
במקרה זה אלוהים מודה בעצמן שיש עוד אלוהים אחרים, רק מזהיר שאסור להתעסק איתם, כי אז יהיה עסק איתו איתו, ואבוי למי שיבדוק איתו. אלוהי ישראל מצטייר כאל קנאי, נקמן,
בתורה אלוהים מצטייר גם כאל נקמן חסר רחמים, שאין לו שום בעיה לחסל או להתעלל במי שלא שומע בקולו. זאת כנראה גם הסיבה מאחור ההגיון מעוות שמצד אחד אי שמירת שבת מזכה לסקילה. מצד שני על אונס בתולה מקבלים קנס בלבד.
ואם כבר בתולה הוזכרה כאן. מה עם אלפי הבתולות המסכנות ממדין?
מדובר על עוד סיפור נקמה של אלוהי ישראל. הפעם מדובר על העם המדיני.
ז וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. ח וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב. ט וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת-טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת-כָּל-מִקְנֵהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ. י וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ. יא וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת, כָּל-הַמַּלְקוֹחַ--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה. יב וַיָּבִאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשְּׁבִי וְאֶת-הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת-הַשָּׁלָל--אֶל-הַמַּחֲנֶה: אֶל-עַרְבֹת מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. {ס}
בהתחלה בני ישראל הרגו רק גברים, את כל הגברים, ולקחו בשבי את הנשים והילדים. כמו כן את הרכוש שהם יכלו הם בזזו, ואת השאר שרפו.
יג וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְכָל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה--לִקְרָאתָם: אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה. יד וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. טו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה: הַחִיִּיתֶם, כָּל-נְקֵבָה. טז הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם, לִמְסָר-מַעַל בַּיהוָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת יְהוָה. יז וְעַתָּה, הִרְגוּ כָל-זָכָר בַּטָּף; וְכָל-אִשָּׁה, יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר--הֲרֹגוּ. יח וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר--הַחֲיוּ, לָכֶם.
וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיהוָה, מִן-הַצֹּאן--שֵׁשׁ מֵאוֹת, חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים. לח וְהַבָּקָר--שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים, אָלֶף; וּמִכְסָם לַיהוָה, שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים. לט וַחֲמֹרִים, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; וּמִכְסָם לַיהוָה, אֶחָד וְשִׁשִּׁים. מ וְנֶפֶשׁ אָדָם, שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף; וּמִכְסָם, לַיהוָה--שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים, נָפֶשׁ. מא וַיִּתֵּן מֹשֶׁה, אֶת-מֶכֶס תְּרוּמַת יְהוָה, לְאֶלְעָזָר, הַכֹּהֵן--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.
16000 לבני ישראל לפי חלוקה בין לוחמים לבין שאר העדה, ו 32 לאל שהוציא את ישראל ממצרים.
מה נעשה עם אותן בתולות מסכנות, אף פעם לא נדע.
עוד דבר שחשבתי הוא שאלוהים נמצא בכל מקום.
בעיקרון מבחינה מילולית לא תמיד אפשר להבין את כך. לדעתי בכל אופן. לא משנה לי כרגע הפרושים והפלפולים של רבנים ואחרים. זה עניין שלהם, לא שלי.
יד וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. טו וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת. טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. יז וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים.
זהו תיאור של סצנה מאוד מוזרה. כבר ניתלקתי בעבר בתאוריות לגבי התאור הזה. יש למשל תאוריה שמסבירה את התפאורה כאפקטים טכנולוגים של חוצנים, אחרת מציעה שאולי מדובר בכלל בדרקון. אין לי ממש דיעה לגבי זה. מה שאותי מעניין מכל זה הוא התיאור של משה הולך לערפל, כי שם נמצא אלוהים.
אם אכן אלוהים נמצא בכל מקום, היה מסתדר יותר אם היה מתואר שהוא הלך לערפל כדי להתיחד שם איתו רחוק מעם, לא בגלל שאלוהים נמצא שם.
יש סיפור אחר מפורסם הרבה יותר, שאפשר להבין שאלוהים לא נמצא בכל מקום. אבל לשם כך יש צורך להתעלם מפירושים ופילפולים, ועם דף נקי, להתרכז בסיפור שהמילים מתארות.
אני מתכוונת לסיפור המפורסם על הנחש, חוה ואדם.
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. י וַיֹּאמֶר אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה-זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל.
מהמילים האלו אני מבינה מזה, שאלוהים לא נמצא בכל מקום, לא יודע הכל, וצריך לתחקר את האשמים כדי להבין מה קורה בגן עדו שלו.
אז מסקנה מתבקשת היא שאם הוא נמצא בכל מקום, ולא יודע הכל, אז הוא בוודאי לא כל יכול.
הרבנים של ימינו מאמינים בדיוק בזה. הם טוענים שאכן אלוהים זקוק לעזרה של היהודים כדי להשלים את כסאו.
3:40 למה כסאו של השם לא שלם עד שעמלק יושמד סוף סוף?
זה מה שהשם עצמו אומר. הכסא שלי, הכסא של צדק, הכסא שעליו כביכול השם יושב עליו, הוא לא שלם עד שיבוא היום שהשם משמיד את העמלקים. אפשר למצוא על זה עוד בשאלה 26.
אז לא בטוח שמדובר על אל אחד, או אפילו לא באל כל יכול. האם אפשר לקבוע בוודאות שמדובר באל טוב?
אני חושבת שלפני שעוזרים לו, האם לא כדאי לבדוק אם בכלל כדאי לנו?
האם זה צעד חכם להתפלל וליחל למלכות דוד ולבואו של משיח בן דוד, שליחו של אלוהי ישראל?
סיפורי התנ״ך מוכיחים שוב ושוב דווקא שעדיף להמנע מכך בכל דרך אפשרית.
דוד המלך שכב עם אישה נשואה, ושלח את בעלה לשדה הקרב כדי למנוע פדיחה, עדיין אנשים מתפללים שמזרעו יקום מלך על ישראל ועל העולם כולו.
אם מורידים את הקדושה מרוב הגיבורים במסורת היהודית, אנחנו נשארים אנשים שקרנים, נקמנים, תאבי בצע, אכזריים.
אז האם אכן דרך התורה מייצגת את כוחות האור או כוחות הרוע?
לדעתי את הרוע. עד עכשיו, ממה שלמדתי, אני מוצאת רק עוד ועוד ראיות שמאשרות את זה. הרבה מהן הספיקו להופיע לאורך הבלוג הזה.
אחד הדברים שיהודים אוהבים להתגאות בו, הוא כמה הדת שלהם מוסרית.
הם מוכרים לגוים את מצוות נוח, בטענה שמילוי התורה הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאנושות.
האם אכן התורה היא הדרך הנכונה לחיות?
האם דרך התורה תוביל לאוטופיה?
לדעתי לא. אולי אוטופיה למי שיהיה מהמעמד השולט, לשאר זה אמור להיות דיסטופיה בצורה של דיקטטורה עולמית אכזרית ביותר.
ממשלה אחת, דת אחת, בית משפט אחד, כלכלה אחת. סדר עולמי חדש.
בפוסט הזה תמצאו הרבה שאלות. התשובות הן בגדר רעיונות, הצעות לכיווני מחקר, וניחושיים אישיים. הכל כאן הוא לכאורה. על מנת לדעת מהי באמת האמת, כל אחד יצטרך לעשות את המסע שמתאים לו.
הערות, הארות, תוספות, שאלות, הכל יתקבל בברכה.
יש כאן מקום לכולם.
אשמח אם יתפתח דיון, ודרכו להעמיק עוד על הנושא.
תודה.
כדי לקבל עדכונים, אפשר לעקוב אחרי בטוויטר.
רשימה מסודרת של השאלות, אפשר למצוא בתוכן עיניינים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה