שאלה 25 - איך קשורה מגילת אסתר למשפטי נירנברג?
כבר זמן מה אני כותבת פוסט על עמלק. אני מנסה לעשות בעזרתו סדר במחשבות עם כל המידע שצברתי, וזאת התגלתה כמשימה ממש לא קלה. זהו נושא מורכב, שכנראה רק למאמינים יש דרך למצוא שם הגיון. הרבה סתירות וחוסר התאמה. הרבה יותר מדי, בשביל שאוכל להאמין לפירוש של הרבנים.
חלק בלתי נפרד מהסיפור של עמלק, היא מגילת אסתר. למרות שלמדתי על המגילה כל שנה בבית ספר בחג הפורים, עדיין היה לי הרבה מה להשלים. עניין של זכרון, בתוספת מערכת חינוך אווילית.
זאת הסיבה שמצאתי את עצמי זונחת לבינתיים את הפוסט המקורי, וכותבת פוסט חדש. פוסט בו אנסה לרכז את פיסות המידע שנאספו בידי, מאז שהשתחררתי מהשטויות שלימדו אותי בילדותי, או שלא טרחו בכלל ללמד אותי.
מגילת אסתר. עוד סיפור על ניסיון לא מוצלח להשמיד את היהודים. עוד סיבה לחג. חג פורים הכל כך אהוב על ידי הילדים. תחפושות, רעשנים, שירים וריקודים. מה יש לא לאהוב. משלוחי מנות, המון ממתקים, ואוזני המן.
אמנם לא אהבתי את אוזני המן, אבל זה היה בגלל הפרג ולא בגלל שלאכול מאפה שנקרא אוזני המן, נשמע דיי תמוה ואפילו דוחה . גדלתי על זה, לכן ראיתי בזה כסתם עוגיה, עם שם מוזר, וטעם שהיה דוחה בעיני. בזכות גויים, הצלחתי לראות עד כמה זה מנהג תמוה, מוזר ודיי מגעיל. ממרחק של מקום וזמן, זה באמת נראה מוזר להכין מאפים מתוקים, הנקראים על שם איבר גוף, ושמו של בן אדם ששונאים.
לאורך השנים יצא לי להתקל בפיסות מידע, הקשורות לפורים או לסיפור המגילה, ששינו את הבנתי. כך הצלחתי להשתחרר מהפרופגנדה שהושרשה בי לאורך ילדותי, ולהגיע לתבונות באופן עצמאי.
כמו התאוריה של תאודור גסטר.
If the Jew is, as Dr. Gaster describes, in the larger world, influenced by those close to him and influencing in turn, we can profitably examine the connection between Shavuoth and Whitsun, Purim and Carnival, Lag B’Omer and the Witches’ Sabbath.
תרגום חובבני שלי: ״אם היהודים, כמו שדר׳ גסטר מתאר, בעולם הגדול, הושפעו מאלו שהיו קרובים אליהם והשפיעו עליהם בחזרה, אנחנו יכולים באופן נרחב לבדוק את הקשר בין שבועות ופנטקוסט, פורים וקרנבל, ל״ג בעומר ושבת של המכשפות״.
לא קראתי את הספר המקורי שלו. נחשפתי לתאוריה שלו בספר של שרה שוב, ״מעל מישור החולין - עיון בחגי ישראל ובמועדיו״. ספר נהדר, שמספק המון נקודות למחשבה. היא כותבת שם, שגסטר טען שפורים הגיע בכלל מחג האביב הפרסי.
לא הפתיע אותי לגלות על אופציה של קשר לחגים פאגנים. זה לא החג היחידי, וגם לא הדת היחידה שזה קרה לה.
״עץ האשוח המקושט באורות, סנטה קלאוס עם מרכבת האיילים שלו וחגיגת המתנות: כל מנהגי חג המולד הם בעצם גלגולים של פולקלור אלילי קדום. מישהו אמר חנוכה?״
מי יודע?
הכל אפשרי.
לפני שנים, ניקלתי גם במשמעות אחרת למנהגי החג בספר של מרק גפני, Soul Prints – Your Path to Fulfillment. אצלו לא מצאתי שימחה על שניצחנו, ושמחה לאיד על המנוצחים, אלא הסתכלות על החג כהזדמנות נהדרת ללמוד על עצמנו יותר.
Purim Carnival seeks to create a safe environment to try on new roles, a place where we can tinker with the terms of our soul prints without being fully responsible for our experiments, shattering the tyranny of artificial roles in order to loosen the genie of the soul print.
קרנבל פורים מחפש ליצור אווירה בטוחה לנסות תפקידים חדשים, מקום בו אנחנו יכולים לנסות לתקן את התנאים של דפוסי הנשמה שלנו, בלי להיות לגמרי אחרים על הניסויים שלנו, מנפצים את הרודנות של תפקידים מלכותיים, על מנת לשחרר את הג׳יני של דפוסי הנשמה״.
Two major Purim components are getting drunk and wearing masks. We wear masks to try out new roles with the safety and anonymity that we need in order to find out who we really are. We drink to let drop the heavy garb of habit and socialization, to liquefy the ossification of our personalities.
״שני מרכיבים עיקריים בפורים הם להשתכר ולעטות מסכה. אנחנו עוטים מסכה לנסות תפקידים חדשים עם בטחון ואנונימיות שאנחנו צריכים כדי למצוא מי אנחנו באמת. אנחנו שותים על מנת להשיל את האחיזה הכבדה של הרגלים והתנסות חברית...״
כמובן שזה הרבה יותר עמוק זה, אבל מי שמעוניין יכול להמשיך ללמוד בעצמו. אני לא ממש מתחברת לזה.
במגילה עצמה מצויים הרבה נקודות מעניינות.
למשל העובדה שהמגילה היא המקום הראשון בתנ״ך בו מופיעה המילה הפרסית, דת.
דת - אטימולוגיה ויקיפדיה:
המילה העברית "דת" אינה שמית, ומקורה מפרסית, שהיא שפה הודו-אירופית; מובנה בשפת המקור - 'חוק'[4] (מובן שהתפתח מהמשמעות הראשונית של המילה הפרסית וההודו-אירופית: "data", כלומר 'נתון' (מהשורש הפרסי העתיק "dadan" - לתת), שכן החוק נתפס בתור נתון שעליו אין לערער; בבחינת כזה ראה וקדש. במשמעות זו מופיעה המילה בתנ"ך בספרים המאוחרים, כדוגמת הפסוקים במגילת אסתר: "ואת דתי המלך אינם עושים"[5], ו"הֱיוֹת לָהּ כְּדַת הַנָּשִׁים"[6]. המילה "דת" מופיעה בתנ"ך רק במגילת אסתר, בספר דניאל ובספר עזרא[7] – רוב המופעים הם במגילת אסתר[8]. בספרות חז"ל, וכן בימי הביניים, נשתמרה המשמעות של המילה "דת", אם כי ניתן דגש לחוק דתי (בספרות חז"ל: דת משה ודת יהודית, דת של תורה; בספרות הרבנית: דת ישראל, דת אלוהינו, דת ישמעאל, עובר על דת, המרת דת וכו'). בשפה המודרנית, עם הצורך לתרגם לעברית את המילה הלועזית "Religion", קיבלה המילה "דת" את המשמעות כפי שהיא היום.
עוד חידוש של המגילה הוא השימוש ביהודי כדי לתאר מישהו. מרדכי הוא בעצם היהודי הראשון. לפני המגילה היו איזכורים מדי פעם של איש יהודה, וגם שפה יהודית, אבל מרדכי הוא הראשון ששמו נצמד לכינוי יהודי.
יהודים ויקיפדיה:
"בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטיבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו: "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ" (ט"ו, ט-י))".
"המונח "יהודי" הוא מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת מציינת אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).
העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימים ב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (י"ג, כד).
מה שהופך את זה מוזר אפילו יותר יותר, זה שבהמשך הפסוק נאמר שהוא בכלל משבט בינימין.
ה אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.
אז מה הקטע עם היהודי? האם יכול להיות שיהודי לא מחייב שמדובר רק על בני יהודה, אלא הכוונה היא למשהו אחר?
כאשר מרדכי נשאל, מדוע לא השתחווה לאמן, הוא לא מזכיר את אלוהי ישראל.
ד' "...כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי."
לא נאמר שהיה זה מתוך אמונה באל אחד, אלא בגלל יהדותו. בגלל הדת היהודית, זאת אומרת החוק היהודי. אם מוסיפים לזה שדת ויהודי מופיעים לראשונה בתנ״ך במגילת אסתר, זה מעלה הרבה שאלות, במיוחד לאור העובדה שאלוהים לעומת זאת, בכלל לא מופיע שם.
גם לזה, כמובן שלרבנים יש הסבר מפולפל למחסורו.
"...רבים רואים במגילה ביטוי למציאות של הסתר פנים: היעלמות נוכחותו הגלויה של האלוהים בתקופה שבה הנבואה החלה לשקוע, והשארת הזירה העולמית לידיהם של בני האדם, כאשר הוא פועל ברקע".
"הרב יואל בן נון[8] מציין שדווקא חסרונו של אלוהים במגילה הוא המלמד אותנו על כך שהאלוהים נמצא בכל מקום. הוא טוען שזו החשיבות המיוחדת של המגילה וזו הסיבה שנוספה לכ"ד ספרים: ללא המגילה ניתן היה לחשוב כי רק כשאלוהים גלוי הוא פועל ולאור המגילה מתברר שאלוהים נמצא גם במקום שאינו גלוי".
"מבין אלה המפרשים את המגילה על דרך הרמז והסוד, היו שמצאו בה רמיזות לשם אלוהים. בספרות המדרשית הוסבר שבמקומות שכתוב "המלך" (בניגוד ל"המלך אחשוורוש"), הכוונה ל"מלך מלכי המלכים"..."
אולי זה נכון, אבל מאוד יכול להיות גם שלא.
מי יודע?
הכל אפשרי.
אז אלוהים לא מופיע, אבל דת ויהודים כן. בשבילי, הפירוש המילולי של המילה דת, מוכיח שאין קשר ישיר בין המושג דת ורוחניות. חסרונו של אלוהים מהסיפור מחזק את זה עוד יותר.
אנשים מתווכחים האם יש צריך להפריד את הדת מהמדינה. המשמעות האמיתית של המילה, וההופעה הראשונה שלה בתנ״ך יחד עם היהודי הראשון, מחזק את דעתי שזה לא באמת העניין. דת ומדינה, שניהם מייצגים חוק. אם כבר אז יותר חשוב להפריד את הדת והמדינה מהרוחניות שלנו. זאת אומרת, צריך להתעורר מהאשליה שיש צורך בדתות, כדי להתחבר לבורא עולם. חוקים מצוות, במקום להאמין ולהעריך את הפלא הזה שנקרא חיים.
יש עוד כמה דברים תמוהים במגילה, שהעלו לי שאלות שעדיין לא פתורות מבחינתי.
מסתבר שיש אופציה שהוא בכלל נקרא על שם האל הבבלי מרדוך.
ויקיפדיה: השם "מרדכי" הוא כנראה שם בבלי, ויש המשערים שמקורו הוא בשם האל הבבלי הראשי מרדוך[26]. בתעודה פרסית מימי חשיארש הראשון, שיש חוקרים מסוימים המזהים אותו עם אחשוורוש, מוזכר גזבר הממלכה בשם מרדוכּה - שם המזכיר את שמו של מרדכי.
ויקיפדיה: ״מַרְדוּךְ (Marduk, במקרא: מְרֹדַךְ (ירמ' נ' 2), מאוית בשומרית כשומרוגרמה: dAMAR.UTU, משמעו עגל השמש) המכונה גם בֵּל (=אדון באכדית, המקבילה האכדית של "בעל" (=אדון), כשם האל הכנעני) אשר על פי האנציקלופדיה לדתות בוטא שמו מַרֻדֻך,[1] הוא אל מהמיתולוגיה הבבלית, ראש הפנתיאון הבבלי, והאל התומך של העיר בבל. פסלו של מרדוך שכן במקדש אסגילה בעיר בבל״.
האם זה מוגזם לקשר את המשמעות של השם, עם תפקידה של אסתר בסיפור?
נראה לי שכן. וזה מזכיר לי מערכון נהדר של היהודים באים.
תפקידו של מרדכי בסיפור, זיכה אותו להזכר לעד כגיבור. אבל גם אפשר לפרש את הסיפור לגמרי אחרת.
ה ״וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה. ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ--כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי״.
מרדכי הוא זה שבכלל יצר את הבעיה ליהודים. לא היתה לו בעיה שאחיניתו תתחתן עם מלך גוי, אבל להשתחוות להמן, זה כבר לא. אי אפשר גם לשלול את הרעיון שהוא העז להתנגד להמן, רק בגלל שאסתר נהיתה מלכה. במקביל, מהתחלה הוא מבקש ממנה להסתיר את זהותה היהודית, למרות שבאותם ימים לא היתה למלך עם היהודים שום בעיה. הוא כן, ברגע הנכון בשבילו, הודיע לה לחשוף מהיכן באה.
עוד משהו מאוד מעניין, שהגעתי אליו בזכות כתיבת לבלוג, קשור לרקע ההיסטורי של המגילה. שאלה שלא ידעתי על קיומה.
האם היהודים בפרס היו בכלל גולים?
מרדכי היהודי נקרא גם בשם מרדכי בלשן. נמנה עם הגולים משבט בנימין. עפ"י הגמרא נמנה עם שירותיה של הכנסת הגדולה.
״...כך הפך מרדכי ליועץ המלך״.
״למרות שהם ניהלו את השיחה בשפת האם שלהם, טרסית, הצליח מרדכי – שהיה חבר בסנהדרין, ולפיכך נדרש לשלוט בכל השפות – להבין את תוכן השיחה״.
הכרזת כורש הוכרזה 50 שנה לפני מלכותו של אחשורוש.
המספר המקראי מציב את ההתרחשות בזמנו של המלך אחשורוש, המזוהה במחקר עם חְשְׁיָרְשָׁ הראשון (מבוטא "חְשַׁיָארְשָׁה", כסרכסס בפי היוונים), שמלך במשך כעשרים שנה במאה החמישית לפנה"ס (465–485).
ויקיפדיה: הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.
היו יהודים שבחרו מתוך נוחות, או סיבות אחרות להשאר בפרס.
כ-42,000 איש עלו לארץ בעקבות הכרזת כורש, רובם, ככל הנראה, נמנו על עניי בבל. שכן, חלק גדול מהיהודים בחר להשאר בבבל מסיבות כלכליות. אך היהודים שלא עלו לארץ נתנו לעולים כסף וכלים יקרי ערך. תהליך שיבת הגולים ליהודה התחולל ב-110 השנים מאז הכרזת כורש, והוא ידוע בשם: "שיבת ציון".
על פי המסופר במשנה[23], מרדכי היה נקרא גם פתחיה, על שם בקיאותו בשבעים לשון, והוא פתחיה שהיה ממונה על קרבנות העוף בבית המקדש.
זאת אומרת, אם מרדכי היה חבר בסנהדרין, או ממונה על קרבנות בבית המקדש, זה אומר שהוא חי לפני כן בישראל, והגיע לפרס מרצון וכנראה לא הגלו אותו.
אז מה הוא עשה שם?
נשמע כמו קונספירציה עתיקה.
מי יודע?
הכל אפשרי.
בזמן חיפוש לינקים לפוסט, ניתקלתי בתיאוריה מוזרה, אך גם מאוד מעניינת.
״האם מגילת אסתר היא סיפור כיסוי לעלילת ביון שהתרחשה בראשית תקופת בית שני לאחר הצהרת כורש?״
״מרדכי הוא למעשה איש חרש שנשלח על ידי שבי ציון בין השאר בשל היותו דובר שפות כדי לאסוף מודיעין על מה שמתחולל במוסדות השלטון וכדי להשפיע על גורמים בממלכה לתמוך במגמה לאפשר את בניית בית המקדש. מרדכי לוקח את אסתר בת דודו משום היותה יפה במיוחד ובעלת תעוזה כדי להיות נערת פיתוי. הוא מחפש את ההזדמנות להשתיל אותה בלב המלכות עד שהוא מוצא את הדרך לכך.״
יש עוד עובדה מאוד חשובה לגבי מגילת אסתר, שבכלל מעלה לי הרבה שאלות.
מכל ספרי המקרא, היא היחידה, שלא מופיעה בין המגילות הגנוזות.
האם הצדוקים לא טרחו להעתיק את מגילת אסתר, או שהם בכלל לא היו מודעים לקיומה?
זאת שאלה מעניינת וחשובה, גם בגלל התוכן והפירושים של חז"ל והרבנים, אך גם בגלל המונחים החדשים שמופיעים בה.
יש תאוריה שהסיבה העיקרית לחוסר קיומה בין המגילות, היא שמופיעים בה יותר מדי שמות חודשים בבלים.
״לא כל שמות החודשים העבריים כתובים בתנ"ך. החודשים תשרי, חשוון, אייר, אב אינם נזכרים בתנ"ך. חודש שבט מופיע בספר זכריה. יתר החודשים נזכרים בעיקר בספרים אסתר ונחמיה. בספר יחזקאל מופיע השם התמוז, והכוונה כנראה לאליל תמוז. את חודש תשרי אפשר לקרוא בשתי צורות: תשרִי ותשרֵי״.
הכתיבה בפוסט עזרה לי, כמו שחשבתי, לסדר את מחשבותי. זה שונה שזה מנוסח למילים כתוב על המסך, מאשר מפוזר בתוך מוחי. מקום לאוסף נקודות למחשבה, שסיפקו לי זוית אחרת להסתכל על מסורת שגדלתי עליה.
נקודה אחת בכוונה השארתי לסוף. הנקודה שהובילה אותי לכתוב את הפוסט.
העמלק.
הכל מתחיל להתפתל ולהסתבך כאשר העמלק מגיע.
מי שמקשר את אותו עם קדמוני עם מגילת אסתר, הוא המן האגגי. ויקיפדיה:
״המגילה מכנה את המן "האגגי", ועל־פי חז"ל, הכוונה היא לאגג מלך עמלק. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים, כ"ה, י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את אשר עשה לו העמלק.״
"המדרש מספר כי בין נפילתו של אגג בשבי ובין הוצאתו להורג הפריד יום, אשר במהלכו הספיק אגג לקיים יחסי מין עם אישה כלשהי. בין צאצאי אישה זו, אומר המדרש, היה המן. כך מפרש המדרש את הצירוף "המן האגגי"."
״מאחר שעמלק הוא סמל האויבים של ישראל, גם מלכו נחשב כגדול האויבים של ישראל. ברוח זו מיוחס מוצאו של המן הרשע לאגג: "הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי"[5]. והפרשנים נחלקו בשאלה האם מדובר בצאצא גנטי ממש, או בבן במובן של ממשיך דרכו הרעיונית של אגג. לאחר אירועים אלו אין מסופר עוד דבר על קיומו של עמלק או מלכם אגג. מספר פסוקים בספר דברי הימים[6] מספרים על קבוצת לוחמים מבני שמעון אשר בימי המלך חזקיהו הכו את "שארית הפליטה לעמלק", כלומר - השמידו את אחרון העמלקים, ובכך כנראה הושמד סופית עם זה״
האם העמלק הושמד לחלוטין, או שאגג באמת הספיק להכניס אישה להריון?
מי יודע?
הכל אפשרי.
בפוסט אחר אני אבדוק האם אכן המצווה הוגשמה, או שמחכים לרגע הנכון כדי למלא אותה.
בילדותי שמעתי על אחשוורוש, המן, ועל העם הפרסי. אם כינו את המן עמלק, חשבתי שזה בגלל שכל מי שניסה להשמיד את היהודים נהוג לקלל אותו. ׳ימח שמו וזכרו׳, ׳זרע עמלק׳ הם הנוסח המקובל. זה לא יחודי רק לאנשים כמו המן, היטלר, או המשיח הנוצרי, שאיתו הם הלכו הכי רחוק והכניסו את הקללה בתוך שמו. יוסי שריד, זכה לכינו, כמו גם נסראללה, זה לא משהו חריג. לא חשבתי שיש כאלו המשייכים אותו ממש לעם העמלקי.
מסביר גם למה לא ידעתי שמגילת אסתר מתארת בעצם את המפגש השלישי בינם לבין היהודים.
זכור את אשר עשה לך עמלק (אודיו) הרב דניאל עשור:
0:30 ״בעצם חג פורים הוא חג שאנחנו חוגגים את הנצחון על האנטישמיות העולמית. אנטישמיות מקורה בעמלק. הוא מעורר את כל אומות העולם לשנוא את ישראל, וכמובן לרצות להשמיד אותו, להרוג ולאבד את כל היהודים נשים וטף״.
הרב דניאל עשור, בהמשך דבריו, הוביל אותי לשאול את השאלה שמופיע בכותרת.
איך קשורה מגילת אסתר למשפטי נירנברג?
זכור את אשר עשה לך עמלק (אודיו), הרב דניאל עשור. אלו הם דבריו, כמעט מילה במילה, מדי פעם בסוגרים [] הוספתי הערות ביניים שלי:
21:30 במגילת אסתר יש רמז נאה לסופן של גרמניה. יש פסוק שאומר שהרגו את עשרת בני המן. פסוק אחרי זה, אסתר מבקשת מהמלך שיתלה את עשרת בני המן. מהפשט אפשר אולי להבין שהרגו אותם, אבל אחר כך ביקשה שיתלו אותם שיראה הנס. לזוהר יש סיפור אחר.
22:50 הזוהר מספר על נבואה קטנה שיש לאסתר, רוח הקודש ניתנה בה - נכתבה ברוח הקודש. יש במסורת כתיבת מגילת אסתר לכתוב באותיות גדולות ואותיות קטנות, משאר האותיות של המגילה. - בעשרת בני המן יש 3 אותיות קטנות הת׳ של פרשנדתא. הש׳ של פרמשטא, ז של רזרעתא ויש אות אחת גדולה בשם ויזתע. מה האותיות האלו מרמזות לנו? האם זה קוד סודי במגילה?
23:38 למעשה אמרו חז״ל שבכל מקום במגילת אסתר שנאמר מלך סתם, לא מפורש שזה המלך אחשוורוש, אז לא מדובר בכלל על אחשוורוש. מדובר על מלכו של עולם - כך אומר הזוהר. כאשר אסתר המלכה פנתה אחרי שכבר הרגו את בני המן - היא אומרת אם למלך טוב, אז היא לא פונה בכלל לאחשוורוש. מחר, היא מתכוונת לימים רחוקים למפגש הבא עם עמלק.
25:00-/+
מפגש רביעי - שזה בעצם גרמניה, בדרך שעם ישראל יחזור לארץ ישראל באחרית הימים לכונם שוב פעם לכונן את מלכות השם בעולם. כאשר הוא יהיה בדרך דברים כה': "יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. בגרמניה אפשר להגיד נחשלים אולי תנועת ההשכלה, הרפורמה הקונסיברטביות שבעצם תנועת ההשכלה. בגרמניה - דווקא בגרמניה מידה כנגד מידה.
26:20 על אלו 10 בני המן נוספים מדובר? מהו האירוע ההסטורי המרומז לנו?
משפטי נירנברג אחרי מלחמת העולם ה-2 מתוכם 11 נשפטו למוות. בבית המשפט נערך דיון איך להוציא אותם להורג. האם ביריה או בתליה. נבחר בתליה. כך ביקשה אסתר. כשיבוא עמלק באחרית הימים, כשעם ישראל יחזור חזרה לקדוש ברוך הוא ויתחיל הגשים את נבואתיו בתנ״ך ויתחיל להחזיר את עם. ישראל. התחיל לקבץ אותם מכל העמים - אז תבוא גרמניה של אדום
היא ביקשה גם שהם יתלו על עץ והם באמת ניתלו על עמוד מעץ
מרתין גילברט - ספר יומני נירברג - הוא מתאר את תגובתיהם של נידוני המוות לפסק הדין. זאת בעצם הייתה חרפה למות בתליה. האמריקאים פחדו שהם יתאבדו, כי הם יעדיפו את זה מההשפחלה מתליה אחד מהנידונים התאבד, לכן 10 ניתלו. בדיוק כמו שביקשה אסתר
10 ניתלו על העץ. רמז התאריך. מתי הם יצאו להורג? כא׳ בתשרי תש״ז כמובן באלף השלישית [כנראה הכוונה שישית] תאריך זה רמוז באותיות הקטנות האות הגדולה במתורת כתיבת מגילת אסתר.
32:00 מדוע יש ואת לפני השמות של בני המן? ן ׳ ו׳ החיבור. ו׳ תמיד באה לרבות. לרבות אחרים זולתם. זולת אלו שכבר נהרגו במגילה. ולמעשה ה ו׳ הגדולה מרמזת על האלף השישית. תש״ז יש בכל אלףֿ אבל ה- ו׳ מרמזת שמדובר כאן על שנת תש״ז של האלף השישית - עם ה-ו׳ הגדולה ואז יתלו על עץ עוד 10 אנשים דווקא מוות בתליה דווקא במפגש הבא עם הגרמנים.
33:30 כשהגיע שטרייכר המוצא להורג האחרון, כאשר עמד פנים מול פנים אל החבל העשירי. אגב בקדושה אנחנו אומרים העשירי קודש, ובסיתרא ארחא העשירי הוא השטני ביותר. שטרייכר - עורך העיתון שטירמר, העיתון השטני של דר׳ שטרינר שבעצם צייר ליהודים קרניים וביזה אותם והשפיל אותם והפך אותם לתת אנוש כדי שאפשר יהיה באמת לרמוס אותם. כשהגיע שטרייכר פנים מול פנים אל החבל, הוא נעץ שוב את עיניו לשורת הקצינים והעיתונאים, ואש שנאה שבערה בעינים על עדי הריאה, והא זעק חג פורים 1946 הנידון העשירי. הנאצי העשירי לפני שהפתח נפתח תחתיו הוא צועק זעקה שמזעזעת את כולם. פתאום הוא קולט. פתאום הוא מבין. איפה זה חג פורים. אבל זה לא היה חג פורים, זה היה משה רבא רנא - יום מאוד חשוב, אבל על כל פנים, הוא קולט אותו אותו גרמני נאצי שיש פה איזה סימבול, איזה סמל, ושההיסטוריה חוזרת על עצמה והנה אנחנו שוב פעם עשרת בני המן והוא צועק כדי להזכיר לעולם כדי שיהיו לו חזר?
וכדי שזה יהיה מופת לכל אומות העולם הקדוש ברוך הוא מגלגל את הדברים אותו שרייכר צועק לעיני כל - 16/10/46 - חג פורים 1946 - ובאותו רגע הוא הוצע להורג והוא צעק באותו רגע את אותה צעקה.
בשאלה על בית המקדש, העלתי את האפשרות שיש אנשים שהחליטו מטעם עצמם להגשים את הנבואות שמופיעות בתנ"ך. כמו כן את העלתי עוד אפשרות שאלו בכלל לא נבואות, אלא תוכניות לעתיד.
אני חושבת שאם אכן אחת מהאפשרויות האלו נכונה, זה לא באמת משנה איזה מיהן. בשני המקרים אנשים הם המוציאים לפועל, ולא אלוהים.
יש המון תאוריות קונפירציות על כתות סודיות, שחברים בהן אנשים בעמדות כוח בכל העולם. אלומינטי, ממשלת צללים, קאבל, זה לא משנה הכינוי. ידוע גם שיש אצלם נטיה חזקה להתעסק תורת הסוד של הקבלה. ידוע גם שלכתות האלו, יש לרוב (אם לא תמיד) אנשים בשני הצדדים של המלחמה.
לאור כל זה האם אפשר לגמרי לשלול את האפשרות, שהם ידעו מה הם עושים. אם הם באמת בקטע של הקבלה והזוהר, וידעו על הנבואה הזאת, אז הם בתכלס גם יכלו לארגן את ההגשמה שלה.
יכול להיות שהכל הוכן לה מראש וכל המשפט היה הצגה, כדי שאחר כך רבנים יוכלו להשתמש בסיפור הזה כדי להוכיח שמדובר בנבואה שהוגשמה?
מי יודע?
הכל אפשרי.
אני לא שוללת, הכל אפשר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה