קודם אענה על שאלה אחרת מתבקשת. איך הגעתי בכלל לשאלה הזאת?
מאז שאני זוכרת את עצמי החדירו לי שהגוים שונאים אותנו. יצרו מסורת של חגים, כדי להזכיר לנו את המאורעות בזמן עתיק. צפרו בכל המדינה שלוש פעמים בשנה, ביום השואה ויום הזכרון לחללי צה"ל ואיבה, על מנת להזכיר לנו שזה גם ממשיך בימינו. החדירו לנו שזה גם לא ממש תלוי בנו. זה מושרש באמונה שלהם, במסורת שלהם, זה חלק שאסור לנו לשכוח, ובטח לא להתעלם ממנו.
מגיל צעיר טרחו ללמד לנו על אנטישמיות ועל סוגיה השונים, ובתוך כל המלל הזה, עלו גם הלואות בריבית.
בקצרה אסכם את זה מה שזכור לי ממה שלימדו אותי, מאז שאני זוכרת את עצמי. זה דיי פשוט.
רוב היהודים עסקו בהלוואות. בגלל אנטשימיות באירופה אסור היה ליהודים להצטרף לגלדות, ולכן לא הייתה ברירה והם מצאו את עצמם מלווים בריבית. ליהודים אסור להלוות עם ריבית ליהודים, אבל כן מותר להם לגוים.
בגלל שבנצרות ובאיסלם יש איסור מוחלט להלוות, אז לא היתה להם ברירה, והם היו בשעת הצורך פונים ליהודים לקבל הלוואה.
זה יצר באופן טבעי יותר שנאה, והאנטישמיות חגגה. אבל איך אפשר להאשים את היהודים, לא הייתה להם דרך אחרת להתפרנס, הרי האנטישמיות מלכתחילה גררה אותם לעסוק בזה.
עד היום זאת הגרסה המקובלת.
יהודי אירופה לא נכנסו לעסקי ההלוואה ברבית להמונים מרצונם, אלא נדחקו אליהם שלא בטובתם. עד המאה ה-11, עסקו בעיקר במסחר ונהנו בתחום זה מבלעדיות על פי רוב. אולם החל בתקופה זו, עמדו מול תחרות עזה מצד הסוחרים הנוצריים, אף בתחום הסחר הבינלאומי, שגם בו לא עמדו להם עוד יתרונותיהם של היהודים בתחום ידיעת השפות וקשריהם הטובים עם יהודים תושבי המזרח. מתחריהם הסוחרים האיטלקיים הנוצרים העמידו ציים, תחנות סחר מסביב לים התיכון והון עצום, וכך דחקו את היהודים מתחומי המסחר.[דרוש מקור]
המאה ה-12 הייתה תקופה של פריחה כלכלית ותרבותית, אולם דווקא בה מצאו עצמם היהודים מוגבלים באפשרויות התעסוקה שלהם. מהמסחר נדחקו כאמור, והדרך לתעסוקה כבעלי מלאכה או מקצוע, הייתה חסומה מבפניהם מפני שלא התקבלו כחברים בגילדות המקצועיות.[דרוש מקור] גם באוניברסיטאות נאסר עליהם ללמוד. כל שנותר ליהודים היה לפנות להלוואה בריבית, שם הגן עליהם האיסור הכנסייתי, שלא חל עליהם, מתחרות. בתחילה הלוו כספים למלכים ולאצולה הגבוהה, אולם גם מעיסוק זה נדחקו על ידי הסוחרים האיטלקיים והגרמנים.[דרושה הבהרה] בלית ברירה החלו להלוות כספים בריבית גבוהה לאנשים בעלי הכנסה דלה. עיסוקם זה עורר כלפיהם שנאה עזה, אף בעידודה של הכנסייה, שהוקיעה את ההלוואה בריבית כמעשה נבלה.
בימי הביניים, כחלק ממשטר הגילדות, היו רוב העיסוקים סגורים בפני יהודים וחלק נכבד מהם נאלץ לעסוק בהלוואה בריבית לפרנסתם, שכן עיסוק זה היה אסור על נוצרים. מקור הכנסה זה היה פתח לפרנסה ליהודים, אך יצר אצל הציבור הנוצרי מרירות ואיבה נגדם. ההלוואה בריבית הצטיירה כעושק, הן משום שנטילת הריבית אסורה מבחינה דתית (על פי הכנסייה הנוצרית, על פי ההלכה היהודית אסורה ההלוואה בריבית ליהודים בלבד) והן משום שראתה זאת כגזל, שכן כאן נהנה אדם מרווח על חשבון עמל זולתו בלא שיצטרך לטרוח. כך צויר היהודי כאוהב בצע וכטפיל המתפרנס על חשבון אחרים.
זה לא רק מסתכם בימי הביניים, זה נמשך גם אחרי.
4. שנאה על רקע כלכלי - במהלך ימי הביניים ועד למאה ה-19 היו יהודים רבים מלווים בריבית. מאחר שהכנסייה אסרה על נוצרים לעסוק בתחום זה, ופעמים רבות נאסר על יהודים להחזיק בקרקעות, מצאו בו יהודים רבים את משלח ידם. שלא כיום, לעיתים הגיע גובה הריבית שדרשו יהודים כדי 100% מן ההלוואה עצמה, לפיכך נצטברה אצל הנוצרים טינה רבה.
אני משתמשת הרבה בויקיפדיה, לא רק בפוסט הזה, אלא בבלוג בכלל. זה לא בגלל שאני חושבת שמדובר מקור מידע אמין, אלא בעיקר בגלל שהוא מייצג את הדעה המקובלת. דעת הכלל. הדעה שעברה צינזור, ועוצבה על ידי קומץ אנשים עם יכולת השפעה על המוני אנשים.
אותם אנשים שאחראים על תוכניות הלימודים שלנו.
מה שמקובל בויקיפדיה תואם למסר שקיבלתי בילדותי. ככה חשבתי לפני שהתחלתי באמת לחשוב. מחשבות שהובילו אותי למסע של שאלות, שהובילו לעוד מחשבות ועוד שאלות. שאלת הכותרת היא אחת מהן.
האם זה בכלל הגיוני, שהרבה היהודים התפרנסו מהלוואות בריבית?
לקח לי זמן להגיע לשאלה הזו, אבל ברגע ששאלתי את עצמי את זה, הבנתי שיותר הגיוני שלא.
כדי להגיע לשאלה הייתי צריכה קודם לקלוט איפה חוסר התאמה. להבין שמשהו בעצם לא כל כך מסתדר לי. לקלוט שיש בתאוריה הזו משהו לא הגיוני . מאוד לא הגיוני.
ככה זכרתי את הקהילה היהודית בספרים שקראתי בילדותי. הדמויות בספרות היידיש כללו הרבה היו דמויות קשות יום, שהתפרסנו בדוחק מעבודת כפיים. חלבנים, אופים, תופרים. היו גם הרבה סוחרים מצליחים אי אפשר להכחיש את זה, אבל היו גםעניים שחיים בזכות נדבות. הרבה עניים.
סוחרים שהיו צריכים לתרום לחלק העני בקהילה . גם היו עשירים, אבל הם היו מיעוט. המעמד העליון של הקהילה.
כדי להסביר את זה לאחרים כאן בפוסט, יצאתי למסע חיפוש אחרי עוד מידע על הקהילה היהודית באירופה, מעבר לזכרון המועט שיש לי מספרים וסיפורים, שקראתי לפני המון שנים. הייתי צריכה לנסות לשחזר מקורות למידע, שלרוב לא טרחתי לשמור את המקום שניתקלתי בהם. הבנתי, והמשכתי הלאה. עד שלא התחלתי את הבלוג, לא תיארתי לעצמי שיהיה לי צורך לחזור לזה.
לשם כך אני חוזרת שוב לויקיפדיה.
הקהילה היהודית בנצרות ימי הביניים
חלק מהמשטר הפיאודלי, אשר הסתמך על קבוצות בעלות אינטרס משותף (גילדות) הוגדרה הקהילה היהודית כגוף בעל שלטון עצמי המייצג את חבריו כלפי השלטון ומייצג את השלטון כלפי חבריו. בתקופה זו חויבו כל היהודים שישבו במקום מסוים להיות כפופים למוסדות הקהילה.
בתקופה הקרולינגית, כאשר המלך איבד מכוחו, הכנסייה התחזקה, ונוצרה קהילה דתית נוצרית חזקה. במקביל ניתנו סמכויות גם לקהילה הדתית היהודית.
קהילות יהודיות בגרמניה של המאות ה-17–19 נקראו Landjudenschaft והיו בעלות מעמד כלפי השלטונות.
האפשר להבין מזה, שקהילה היהודית תיפקדה כגילדה, והיהודים היו מחויבים להיות כפופים למוסדות הקהילה.
מאוד סקרן אותי מה זה Landjudenschaft. גוגל תרגום זיהה את מקור המילה כגרמני, והפרוש לה הוא יהדות כפרית. מדוע הם לא טרחו לתרגם את זה בויקיפדיה? דיי תמוה לטעמי, אז החלטתי לבדוק עוד קצת על המושג הזה. הגעעתי לאתר www.jewishvirtuallibrary.org
LANDJUDENSCHAFT (Heb. Kehal Medinah, Benei ha-Medinah), self-governing institutions set up in almost all territories of the Holy Roman Empire where, during the second half of the 16th and the first half of the 17th century, Jewish communities either still existed or had been reestablished after the expulsions at the end of the Middle Ages.
Until emancipation, all "protected" Jews living within one of the many principalities of the Holy Roman Empire had to belong to this official Jewish corporation.
תרגום שלי: "Landjudenschaft (בעברית. קהל מדינה, בני המדינה), מוסדות שלטון עצמי שהוקמו כמעט בכל הטריטוריות של האימפריה הרומית הקדושה היו, במשך המחצית השניה של המאה ה-16 והמחצית המחצית הראשונה של ה-17, קהילות יהודיות או שעדיין היו קיימות, או שהוקמו מחדש אחרי בגירוש בסוף ימי ביניים.
עד השחרור, כל היהודים "המוגנים" שחיו בתוך אחת הנסיכויות של האימפריה הרומית הקדושה היו חייבים להיות שיייכים לתאגיד היהודי הרשמי."
בחרתי לתרגם corporation לתאגיד, למרות שמגוגל תרגום למדתי שאפשר לתרגם למועצת העיר. החיבור הזה בין תאגיד למועצת העיר, אני חושבת שיש משמעות למשמעות הכפולה הזו.
בכל מקרה, לדעתי זה תומך בטענה שלה. הקהילה היהודית הייתה מנוהלת על ידי עלית מצומצומת.
עוד מושג שהיה מוכר לי הוא
פרנס:
באירופה של המאה ה-16 ואילך, עמדו הפרנסים בראש הקהילה היהודית וניהלו אותה מהצד האדמיניסטרטיבי, כולל בחירת הרב, שכירתו ותשלום שכרו. בגרמניה של אותה תקופה היה מקובל לראות את יהודי החצר, שהיה בעל מעמד כלפי השלטונות, גם כפרנס הקהילה. במקומות בהם לא היה יהודי חצר הייתה הקהילה היהודית מתארגנת כ-Landjudenschaft והנהגתה שימשה הן כפרנסי הקהילה והן כמייצגי הקהילה בפני השלטון.
באופן מעשי, ברוב קהילות היהודים (הן האשכנזים והן הספרדים) עמדו בראש הקהילה בני מספר מצומצם של משפחות בעלות עמדה והשפעה ולא היה נדיר לראות את בנו של הפרנס הקודם נוטל על עצמו את תפקיד הפרנס.
שוב תיאור של עלית מצומצת של משפחות, השולטת על הקהילה.
״ועד ארבע ארצות (בפולנית: Sejm Czterech Ziem) הוא שמו של גוף מנהלתי אשר שימש במשך כ-200 שנה, בין השנים 1520 או 1580[1][2] ל-1764, כמוסד המרכזי העליון של יהדות פולין. תפקידיו של הוועד היו גביית מסים מכלל הקהילות היהודיות ומסירתם לשלטונות המתאימים וכן שיפוט פנימי הנוגע לתשלום או לאי תשלום המיסים. ועד ארבע ארצות הורכב משבעה דיינים אשר העומד בראשם היה תמיד נציג קהילת לובלין. שאר החברים בוועד היו נציגים של הערים פוזנה, קרקוב ולבוב. מתעודות היסטוריות הנושאות את חתימת הוועד ניתן ללמוד כי בתקופות מסוימות הורחב הוועד לכדי נציגות של כלל הקהילות החשובות בממלכה, אז היה מספר הנציגים בו קרוב לשלושים.״
עד כמה מצומצם?
פרופסורית ידועה בתחומה, פרופ' רחל אליאור טוענת שמאוד.
1:34:05 :״בבחירות לקהילה היהודית בכל רחבי המלוכה של ועד ארבע הארצות, אחוז וחצי מקהל הבוחרים, רשאי היה לבחור את המינויים לפרנסי העדה ולרבניה, כך מלמד אותנו ההסטוריון החשוב ישראל הלפרין ההסטוריון החשוב רפאל מלר, אחוז וחצי מכלל העדה היו רשאים להצביע לבחירות למינוים לפרנסים, גבאים ורבנים״
יהודי החצר (בגרמנית: Hofjuden) הם יהודים ששימשו כסוכנים של חצרות שליטי מדינות אירופאיות, בעיקר גרמניה השונות. אחדים מהם הגיעו לעשירות מופלגת ונעשו מלוויהם, יועציהם ועושי-דברם בענייני-כספים של נסיכים ומלכים, שקירבום לחצרותיהם והעסיקו אותם לפעמים גם בתפקידים מינהליים ודיפלומטיים, לא-רשמיים וסודיים.
בתקופות הכי קשות אפשר למצוא דוגמאות של דמות עשירה, לרוב עם קשרים עם השלטון.
דוגמא הכי מפורסמת היא משפחת רוטשילד. בלי הכסף והקשרים שלהם, לא היה סיכוי שהממלכה תוותר סתם ככה על אדמת הקודש שהם נילחמו עליה כל כך. בליעדהם לא היה ליהודים קול באו״ם.
ידוע גם שאת מירב הכסף שלהם הם עשו מהלוואות בריבית.
עוד סיבה מדוע קשה לי להאמין שחלק נכבד מהיהודים התפרנסו מהלוואות בריבית היא מבחינה הפרקטית. בשביל להלוות כסף, צריך לא רק כסף נזיל, אלא היכולת למנוע התחמקות מתשלומים. ראיתי מספיק סרטים בהם יש דמויות של העוסקים בהלוואות בריבית. צריך להעסיק גובי ריבית, מקצוע ששמור לא לאנשים עדינים. גם היכולת להעביר סכומי כספים ממקום למקום דורש קשרים, כמו גם אנשים עם כוח פיזי להתמודד עם שודדי דרכים.
לא יכול להיות שחלק נכבד נאלץ לעסוק בהלוואות בריבית. זה לא אפשרי טכנית. זה משהו אחד לגבות מיסים, שהשליט מגבה את מעשיך. זה דבר אחר לגרום לגוי מהרחוב להחזיר לך את החוב.
יותר הגיוני שהיכולת להלוות בריבית הייתה שמורה רק לקמצוץ אנשים שמקושרים למעלה.
זה לא עסק פשוט. עסק שיכול להיות מאוד מלוכלך. עסק שבעצם עושקים אנשים לאור יום. עושקים בחסות ההלכה.
האיסור להלוות בריבית חל רק על הלוואות בין יהודים, בעוד על אומות העולם נאמר "לנכרי תשיך" – מותר להלוות לגוי בריבית. ואכן, במשך הדורות יהודים רבים – עליהם נאסרו אפשרות עיסוק אחרות – התעסקו בהלוואה בריבית...
בנקודה זו חשוב להיזכר במה שצויין לעיל על הלגיטימיות שבהלוואה בריבית. מדובר בהליך חוקי לכל דבר ועניין שסוכם מראש על שני הצדדים, והוא גם הליך הגיוני: אם אני מעניק סכום מסויים כהלוואה, אני יכול לבקש תשלום על כך בדמות ריבית...
האברבנאל מגדיר זאת כך: "הנשך מצד עצמו איננו דבר בלתי ראוי... איננו נמאס גם לא מגונה והוא סחורה ומשא ומתן והגון מפאת עצמו... לכן ייחס הקב"ה את הענין הזה במדרגת חסד שיעשה עם אחיו כשילוהו כספו מבלי רווח ותועלת כלל."
אם כן, מצוות ריבית כמוה כמצוות הצדקה. בבסיסה עומדת הדאגה לזולת וערך הנתינה ללא לצפות לתמורה.
הם דאגו ועדיין דואגים לא לעשוק את מי שבקיא וחי לפי חוקי ההלכה.
אני בטוחה שאין הרבה חילונים שמודעים למושג,
היתר עסקה או היתר עיסקא, ויקיפדיה:
הערמה היא תחבולה ש"עוקפת" איסור הלכתי. כלומר, עשיית דבר שאסור, באופן כזה שלפי כללי ההלכה הפורמליים אין בדבר איסור. בחלק מהמקרים חכמים אסרו להערים[דרושה הבהרה]. הבנקים בישראל ובמקומות אחרים בעולם מחזיקים בידיהם הסכמים של היתר עסקה על מנת לאפשר ללקוחותיהם שומרי המצוות ללוות מהם. פתרון לבעיה זו נמצא כבר בשו"ת שואל ומשיב[5] מן המאה התשע עשרה לפיו ניתן היתר ללוות לצרכים קיומיים, יומיומיים, מפני שצרכים אלה הם בסיס לכל התפרנסות עתידית ולכן יכולים להיחשב כהשקעה. הרב משה פיינשטיין בספרו אגרות משה[6], מתיר השקעה בבנקים ובחברות בע"מ. עם זאת, גם לדעה זו אסורה הלוואה בריבית מהבנק לאדם פרטי, אם איננה מבוססת על היתר עסקה המעמיד את הבנק כשותף בעיסקאות הלווה. רוב הפוסקים ובכללם הרב שלמה זלמן אוירבך[7] חלקו על פסקו של הרב פיינשטיין, ולדעתם מוסד בבעלות יהודית נחשב לעניין ריבית כיהודי לכל דבר ועניין, ואסור לו לבצע הלוואות בריבית. דעה שלישית היא דעת הרב אשר וייס, שמתיר קבלת הלוואה בריבית מבנקים תוך הישענות על סברת מהרש"ג[דרוש מקור], לפי דעתו אין צורך, מעיקר הדין, בהיתר העסקה כאשר מדובר בבנקים שהם חברות בע"מ. סברה זו מיוסדת על עניין אחר - על פי הפסוקים האוסרים על הלוואה בריבית, הלוואה כזו אסורה על פרטים ולא על מוסדות, ולכן הבנקים רשאים להלוות בריבית, ומותר ללוות מהם לכל מטרה, ואפילו ללא היתר עסקה. ביסוד הדברים עומדת ההנחה כי איסור הלוואה בריבית נועד ליצור ערבות הדדית אישית בין אדם לחברו ולמנוע הלוואות בריבית בין שכנים. יש טעם לפגם בהלוואה בריבית מיהודי לחברו, אך מוסד שאינו בבעלות פרטית יכול לדרוש ריבית בלי שידרשו לכך המידות הפסולות שבהקשחת הלב כלפי השכן.
במשך שנים התפתחה לי תאוריה שהייתה מאוד ברורה לי. למדתי, הבנתי וזה הספיק לי. כתיבת הבלוג, הנסיון שלי להעלות את האופציה הזאת לאחרים, עזרה לי מאוד לחדד, ואף להעמיק אותה.
בשאלה 29, נגעתי בצורך של היהודים באנטישמיות כדי לשרוד.
ב
שאלה 29 נגעתי באפשרות שהנצרות נוצרה על ידי היהודים. היא מבוססת על שקר שעוזרת להם עם התוכנית הגדולה שלהם. כמו כן אפשר למצוא שם הסבר מדוע היהודים זקוקים לאנטישמיות כדי שמור על זהותם.
ב
שאלה 28 אפשר למצוא ציטוטים של רב שמסביר שהנס הכלכלי של הגרמנים היה תלוי ישירות בחוק שאסר הלוואות בריבית, שהיטלר חקק.
ב
שאלה 11 נגעתי מדוע אני חושבת שריבית זה המקור העיקרי לבעיות רבות בכל תחומי החיים, שאנו חווים בחברה.
הרי ידוע שבמקרא ריבית מוצגת כדבר לא טוב, ממש לא טוב, אך מאשרת לעשות זאת לגויים.
לדוגמא דברים טו׳, ו׳ : "כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ."
לא צריך להיות חכם גדול, כדי להבין מהפסוק הזה שריבית זה רע לחברה, אך זה בסדר אם מדובר בגוי. מספיק להתרכז במשמעות המילה תעבט כדי להבין עד כמה זה לא טוב.
תעבט = למשכן.
למשכן = נתן כערבון כנגד הלוואה, שעבד
שעבד =
1 שלל את החופש, הכניע
2 נתן בתמורה להלוואה.
האם אפשר להאשים גויים ששואלים שאלות לגבי הגזענות שמתגלה במסורת היהודית?
וזה מוביל אותי חזרה לפוסט הזה, בו אני מעלה תוספת אפשרית.
האם גם זה מתוכנן כך מראש?
לדעתי יש בהחלט סיכוי.
הריבית היא אחלה סידור. עיסקת חבילה. גם יותר אנטישמיות באופן טבעי, וגם נוצר מונפול על עסקי ההלוואות בריבית ברוב העולם. גם השניאו את העם היהודי, אבל על הדרך יצרו מצב שלגוים יהיה אסור, וכך חיזקו עוד יותר את העלית היהודית.
בפוסט הזה תמצאו הרבה שאלות. התשובות הן בגדר רעיונות, הצעות לכיווני מחקר, וניחושיים אישיים. הכל כאן הוא לכאורה. על מנת לדעת מהי באמת האמת, כל אחד יצטרך לעשות את המסע שמתאים לו.
הערות, הארות, תוספות, שאלות, הכל יתקבל בברכה.
יש כאן מקום לכולם.
אשמח אם יתפתח דיון, ודרכו להעמיק עוד על הנושא.
תודה.
כדי לקבל עדכונים, אפשר לעקוב אחרי בטוויטר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה