שאלה 24 - האם המושג 'עם סגולה' מתאר רק את העם היהודי?
האם המושג 'עם סגולה' מתאר רק את העם היהודי?
בעיקרון, לא.
מדובר על עם ישראל כולו, לא על חלק ממנו.
גם לא אור לגויים. ויקיפדיה:
״"אור לגויים" הוא ביטוי שמקורו בנביא ישעיהו, המבטא את ייעודו האוניברסלי של עם ישראל כמורה הדרך הרוחנית והמוסרית לעולם כולו״.
המושגים יהדות, יהודים, הגיעו מאוחר יותר. בתנ"ך היא מופיעה לראשונה במגילת אסתר.
2000 שנה שומעים על העם היהודי. הציונים אמנם החזירו את השם ישראל לכותרות, אך יחד עם זה, יצרו מצב הפוך. כיום לא כל היהודים הם ישראלים. עם ישראל המקורי, נדחק מדפי ההיסטוריה.
זה הגיע למצב שבויקיפדיה טוענים ש"שלושת האבות, יחד עם ארבע האמהות, נחשבים ליהודים הראשונים, ולמייסדי העם היהודי ואמונת הייחוד".
זה כנראה כל כך השתרש בתודעה של האנשים, עד שזה הצליח לסלף אצל חלק את המציאות.
זה התחיל בעצם עוד בסיפורי התנ"ך. שממלכת ישראל התפצלה לשניים. מאז, לאט לאט, המנצחים הדחיקו את המפסידים בלי רחמנות..
היהודים ניכסו על לעצמם את הבעלות הבלעדית על המקרא והרשות לפרשו. מי שזה לא היה מקובל עליו, נזרק ונודה מהקהילה ומהמורשת. לנסות להשכיח את מי שיש לו גרסה או דעה שונה, זה חלק בלתי נפרד מהמסורת של חז"ל.
האמונה הנפוצה בקרב היהודים היא שהם נבחרו לשמש שאור לגויים. הסיבה לכך שהם טובים יותר מכל שאר אומות בעולם, היא קודם כל בזכות מוצא הוריהם, אחר כך גם בזכות מעשיהם.
מזכיר להפליא את דרך המחשבה של הגזע הארי, לא?
אז חוץ מזה שזה רעיון מאוד מתנשא, יש בו גם לא מעט חוסר הגיון.
למשל הדרך לבחון מיהו יהודי.
בשלב מסויים, החליטו שמוצאו של האבא לא חשוב, הכל תלוי בהוכחה למוצא של האמא.
מה שלא מסתדר עם זה, שאפילו שושלת דוד שזורה בגויות.
זה דבר אחד. מעבר לזה יש לי עוד המון שאלות פתוחות.
כמה מהגויים בימנו, הם בעצם צאצאים של יהודים שהתבוללו?
כמה מהיהודים בימינו הם בעצם צאצאים של מתגיירים?
יש שמועות, שבמעגלים מאוד מסוימים, נשמרים תיעודים של שושלות משפחתיות עתיקות, שיכולות להוכיח קשר שכזה. גם אם זה נכון, ונראה לי שזה נכון, מדובר על מעטי מעט.
מה עם שאר היהודים, שלא קשורים למעמד העליון והמקושר?
עם כל המחקרים שנעשו עד היום, עדיין אי אפשר בוודאות לדעת, כמה מהיהודים, או מהלא יהודים, בימינו, באמת קשורים גנטית לאותו עם קדום?
וגם אם כן, האם הם היחידים?
מה לגבי אלו שהרבנים נידו לאורך ההיסטוריה? לפי הסיפורים, נראה שמדובר ברבים.
ואם בתנ"ך ההתיחסות היא לכל בני ישראל, אז מה לגבי עשרת השבטים האבודים?
אכן עקבותיהם הם נאבדו, אך האם ניתן לשלול ללגמרי את האפשרות, שגם הגנטיקה שלהם הצליחה לשרוד?
יש כל כך הרבה ההתעסקות בעצי משפחה, שושלות וקשרי דם, אז כבר עדיף שאחזור לנקודת ההתחלה, אל האדם הראשון שקראו לו ישראל.
דמות ידועה, וזכורה, גם לתלמידים הגרועים שביננו. אולי חלק מהפרטים הקטנים נשכחו, אך ההילה סביב הדמות נחרטה בתוך תודעתינו. הרי הוא, אביו וסבו, הם שלושת האבות הרישמיים של עם ישראל.
יעקב.
שמו וסיפור לידתו, בו הוא אחז את עקב אחיו, כבר מנבא את הבאות.
״וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב;״
לפי הסיפור, אמא שלו היא זו שיצרה את הילת הקדושה שלו, עם סיפורי ההריון שלה.
כג ״וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״
לחז"ל, כרגיל, יש תוספת משלהם. במקרה הזה הסיפור אומר, שכל פעם שרבקה הייתה עוברת ליד בית כנסת, יעקב היה מושך לשם, וכשהייתה עוברת ליד בודות אלילים, עשיו היה מושך.
איך אישה יכולה לדעת דבר כזה? אין לי מושג.
איך כביכול חז"ל יודעים את זה?
אני מכירה את התשובה הרשמית, המקובלת על רבים. סיפורים על נשמות שהיו נוכחות במעמד הר סיני וכתוצאה מכך רוח הקודש ממשיכה דרכם עד היום. אני מודעת לאמונה, אך לא מאמינה בה בעצמי. הרעיון לא מסתדר לי, ולא מקובל עלי. חוץ מהמילה שלהם, אין דבר שיגבה את הפסיקה הזו.
במקרה של יעקב, לא משנה מהם מעשיו, הוא תמיד יהיה הבן המובחר של אמו ושל אלוהים.
כאשר אני קוראת את הסיפור המקראי, נקייה דעות קדומות, תמונה אחרת מצטיירת לי.
כז ״וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים״.
ביהדות מפרשים את התיאור הזה, כעוד ראייה לקדושתו של יעקב, אפשר אבל, להבין את זה גם אחרת.
אח אחד מתואר כאיש ציד וגם איש שדה, והשני מתואר רק תם ושהוא יודע לשבת. נשמע יותר כגבר עצלן ונצלן. מיד אחרי, מגיעה עוד דוגמא, עד כמה הוא יכול להיות אינטרסנט, חסר מעצורים.
ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.
הפרשנות המקובלת רואה את זה שהוכחה לנחיתות ושפלות של עשיו. היה מוכן למכור את בכורתו בשביל נזיד עדשים.
אפשר לראות את זה גם אחרת. אח רעב, מבקש מזון מאחיו, וזה נותן לו רק בתנאי שבתמורה ימכור לו את בכורתו.
בלי ההילה והקדושה שמייחסים לדמות המקראית, דרך התנהלותו רחוקה מלשמש כמודל לחיקוי.
יעקב היה בן לא טוב, אח נוראי, בעל לא משהו, וגם אב דיי מעפן.
מדוע הוא זה שנבחר כהמובחר?
ובאותה מידה, מדוע מזלזלים כל כך באחיו התאום?
בסיפור עשיו מתואר כאיש עצמאי, שיודע להסתדר בכוחות עצמו. אפילו משפחתו בגדה בו ונישלה אותו מירושתו, ועדיין הוא הצליח להתרומם, ולהגיע למעמד מכובד בזכות עצמו.
ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.
יעקב לעומתו מצטייר כמפונק חסר תועלה, שאם לא ישיג את הירושה במרמה, הוא לא ידע איך להסתדר בעולם האכזר. שאפילו עם התחלה כזו, מצא את עצמו שכיר אצל חמו.
וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי
אפילו להאמין באלוהים הוא הסכים רק בתנאים מסוימים.
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים.
סיפור מפגש הסולחה בין האחים, מבליט את ההבדלים בינהם.
עשיו מתואר כגבר גאה, ומרוכך. איש משפחה חם, ששמח לראות את אחיו אחרי כל כך הרבה זמן. נראה שהחיים הטיבו איתו מאז פרידתם האחרונה, והוא לא שמר טינה.
לעומת זאת יעקב קריר ומרוחק. אפשר להבין למה. בכל זאת, מפגש הראשון מאז מעשה המרמה של שלו ושל אמו, על הירושה. מהרגע הראשון הוא מגלה התנהגות של גבר חסר ביטחון. אולי אפילו אפשר להגיד פחדן.
קודם כל הוא שולח מלאכים לעשיו, עם מנחה ומסר מתרפס.
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה.
ו וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
במסר עצמו, יעקב מציג את עצמו כעבד, ואת עשיו כאדון.
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.
עשיו יוצא לקבלו עם הרבה אנשים, ויעקב נבהל. הוא שולח עוד שלוש מנחות, מעביר את בני משפחתו מעבר לנחל, ונשאר לבד ללילה.
למחרת, במפגש הגדול, עשיו מפגין חום ואהבה.
וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.
הוא מפציר ביעקב שאין צורך במנחות, אך מקבל אותן, כאשר יעקב מתעקש. בסוף המפגש, הוא אף הזמין את אחיו לביתו, לפגוש את כל בני ביתו.
יעקב עונה, שהוא ילך אחריו. כדי לא לעקב אותו. עשיו פונה לביתו, ויעקב מפר את הבטחתו, והולך במקום לשעירה, לסוכות. לא בדיוק אדם שהמילה שלו שווה משהו.
אני יכולה להבין, מדוע רבים מאמינים שהוא עשה בחוכמה. אי אפשר באמת לדעת, איזו קבלת פנים תחכה לו שם. הסיפור, בכל מקרה, לא מרמז דבר על זה. כמו כל דבר. זה בסוף עניין של פירוש ואמונה.
עד עכשיו בסיפור, מבחינת מעשיו, יעקב לא בדיוק הוכיח שיש בו משהו מיוחד.
לאורך כל הסיפור הוא דווקא מתגלה כאדם שעדיף להתרחק ממנו וממשפחתו.
המקרים היחידים שהופכים אותו למיוחדים, אלו שיחות אישיות של רבקה ויעקב עם אלוהים.
כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.
אנחנו צריכים לסמוך על המילה שלהם. אנחנו אמורים להאמין להם, למרות יש לנו עדויות רבות בסיפור, שמדובר באנשים לא בדיוק אמינים.
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
י וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.
אבל זה לא היה בדיוק ככה. עדיין השם יעקב המשיך ללוות אותו במקביל לשם ישראל. לפעמים באותו פסוק, עדיין אף פעם לא שתי השמות יחד.
וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה.
ברגע מותו הוא מכונה רק בשם הולדתו.
וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
הוא נולד יעקב, מת יעקב, וזה השם שמלווה אותו עד היום.
בויקיפדיה מתארים אותו: ״יַעֲקֹב, המכונה במסורת היהודית יַעֲקֹב אָבִינוּ, ונקרא גם יִשְׂרָאֵל, הוא דמות מקראית״.
יעקב וישראל
שני שמות מנוגדים.
משמעות השם יעקב הוא יותר לכיוון השלילי
יעקב - עקב הרגל
יעקב - לעקוב, או לעקב
יעקב - עקבה - מרמה.
וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב;
לו וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי
השם ישראל לעומת זאת מאוד חיובי.
בזכות כתיבת הפוסט הזה, ניתקלתי לראשונה באפשרות של ישראל כראשי תבות.
"ישראל" הם ר"ת של אבות האומה: יצחק יעקב שרה רבקה רחל אברהם לאה.
בכלל לא הייתי מודעת לאפשרות הזאת. אין לי מושג לאן לקשר זה, ואם יש בכלל צורך, אז לא ניסיתי להתעמק בזה יותר מדי, והמשכתי עם שאר הפירושים.
ישר-אל
אל זה קל - אלוהים.
לגבי ישר, יש כמה אפשרויות.
ישר - שׂוֹרֶה - נאבק נלחם.
ישר - שְׂרָרָה - שליטה, סמכות. בדיוק מה שהרבנים אוהבים.
ישר - הגון, כנה, מוסרי, צדיק.
ישר- הקו הקצר בין שתי נקודות.
מצאתי באתר דרך ארץ, את הניסוח המסכם, שאני חותרת אליו
״המילה "ישראל" מורכבת משתי מילים, "ישר" ו-"אל". "ישר - אל", "ישר אל האל", מה שנקרא. וישראל, זה לא חבל ארץ מסוים, וגם לא לאום מסוים, למרות שאולי יש הרוצים לנַכס אותו לעצמם. אבל במקרה זה, ישראל, הכוונה למי שכבר משתוקק (להיות בקשר) ישירות אל האל, יָשר אל, זאת המשמעות.״
ישראל - חיבור ישיר עם אלוהים.
פירוש, שמאד מסתדר לי עם שאר הסיפור.
לפני שאמשיך, עדיף שאעצור לרגע, על מנת להסביר, איך אני מתייחסת לספר בו כל זה מסופר.
בראשית, ושאר החומשים המרכיבים את התורה.
לפי האמונה היהודית, כל אות בתורה הוכתבה למשה על ידי אלוהים.
גם אם זה נכון, הניסוח של הפרושים הוא לא היחיד ששרד את השנים. זה כבר יוצר בעיה. איך נדע איזה מהם הוא המקורי?
אם זה נכון. אני לא מאמינה שבאמת מדובר בהכתבה אלוהית.
אין לי מושג מי כתב את זה, ואין לי צורך לנסות לנחש. יש על כך כמה וכמה תאוריות. איך באמת אפשר לדעת
לגבי נכונות הדברים, בכלל יש לי ספקות.
מדובר על אירועים שכביכול התרחשו לפני אלפי שנים, איך אפשר לדעת מה באמת קרה שם. הגיוני שגם אז היו גרסאות ופירושים שונים למתרחש.
הפיגוע בתאומים בוצע לפני 20 שנה. זה קרה מול המון עדים, וגם כמה מול לא מעט מצלמות. עדיין אין גרסה אחת, שכולם מסכימים שהיא הנכונה.
העניין הוא, שזה לא באמת חשוב אם הדברים הוכתבו על ידי אלוהים, או אם מדובר במידע מדויק על אירועים. אם זה נכון, או לא, זה לא משנה. עדיין זה סיפור שיש המון מה ללמוד ממנו.
חוץ מזה, עצם האמונה העצומה בכתבים האלו, יוצרים את כוחם ומגביר את השפעתם. התורה, והתנ"ך הם חלק בלתי נפרד, מהמציאות של ימינו. נשיאים מניחים את ידם על הספר הזה, כאשר הם נשבעים לבצע את מלאכתם כראוי. אנשים מתפללים, ואף פועלים על מנת להגשים את הנבואות המופיעות שם.
הסיפור של יעקב ועשיו, לפי הרבנים, גם כן ממשיך הרבה מעבר למותם. הרבה מעבר לדפי התנ"ך. לפי הפירוש שלהם, הוא המשיך לאורך כל ההיסטוריה, וממשיך גם בימים אלו. מבחינתם ההמאבק בינהם אף פעם לא באמת נגמר או נפתר. זה עניין שחייב להיות מטופל, כדי לקדם את בואו של המשיח. זהו נושא מאוד מורכב לכן יורחב בפוסט אחר, שבו אבדוק האם אפשר עדיין למצוא עמלקים חיים.
בפוסט הזה אני רוצה לבחון פירוש מקובל אחר לסיפור, שנוגע לצד הרוחני, ולא הפוליטי. הפירוש שמדבר על האחים, כשני צדדים שפועלים בתוכנו. הצד הרע, הבהמי המיוחס לעשיו, והצד הטוב, האלוהי, המיוחס ליעקב.
"יעקב ועשיו קיימים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אלה שתי הנפשות שבתוכנו – הנפש האלוקית והנפש הבהמית."
״האדמו"ר הזקן, בעל התניא, משתמש במלחמה הזו בין יעקב לעשיו, כמשל ודוגמא למלחמה הפנימית שקיימת בתוכנו בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית״.
מבחינתם אנחנו צריכים להשמיד את עשיו השוכן בתוכנו, כמו שאנחנו צריכים להשמיד את צאצאיו החיים ביננו.
אני לוקחת את זה לכיוון אחר. עדיין לכיוון של שני צדדים הפועלים בנו, אך באופן שונה. אני לא רואה לא צד טוב מול צד רע, שיש מאבק בינהם, אלא שני צדדים שבכל אחד יש טוב ויש רע, ואנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון בניהם.
עשיו מייצג את הצד החומרי שביננו, יעקב את הרוחני. אם אנחנו רוצים להגשים את עצמנו, אין צורך להשמיד צד. להפך. אם כבר, אז יש צורך לחזק את הטוב בכל צד, ולעשות שלום בינהם.
אנחנו זקוקים לשני הצדדים האלו, במיטבם, כדי להשלים את עצמנו, ולהוציא את המיטב מאיתנו.
יעקב נשאר יעקב לאורך כל חייו, וגם לאחר מותו, אבל היו רגעים בחייו, שהוא הרגיש את נוכחותו של כוח עליון, ישראל.
זה מה שאנחנו אמורים לשאוף אליו. להרגיש מחוברים לבריאה שיצרה אותנו.
יעקב היה רחוק מלהיות מושלם, או מישהו שכדאי להפוך אותו למודל חיקוי. הוא עשה המון טעויות, וגילה תכונות בכלל לא סימפטיות. בכל זאת הוא קיבל מדי פעם את השם ישראל.
הקטע הוא, מי מאיתנו מושלם. דיי הגיוני, שאם הוא היה מצטייר כדמות מושלמת, היה קשה לנו להתחבר אליו, אבל אם בן אדם כמוהו, הצליח להתחבר לאלוהים, אז אולי גם אנחנו יכולים.
זה בכל מקרה הפירוש שלי.
ישראל זה לא שם שנולדים איתו, אלא זה הפוטנציאל שטמון בנו. לא נולדים לזה, אלא מוכיחים שראויים לזה. הסגולה נמצאת בנו, אך אנחנו צריכים למצוא אותה בעצמנו.
זה לא תלוי במוצא שלנו. זה לא תלוי בלאום, בגזע או בדת.
הקשר שלנו עם אלוהים, תלוי בנו. ברצון שלנו. בבחירות שלנו.
זאת הרשות, הנתונה בידנו.
בפוסט הזה תמצאו הרבה שאלות. התשובות הן בגדר רעיונות, הצעות לכיווני מחקר, וניחושיים אישיים. הכל כאן הוא לכאורה. על מנת לדעת מהי באמת האמת, כל אחד יצטרך לעשות את המסע שמתאים לו.
הערות, הארות, תוספות, שאלות, הכל יתקבל בברכה.
כדי לקבל עדכונים, אפשר לעקוב אחרי בטוויטר.
רשימה מסודרת של השאלות, אפשר למצוא בתוכן עיניינים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה