שאלה 35 - איפה יותר קל למצוא את האמת? חלק ב׳ My Dinner With Andre

׳הארוחה שלי עם אנדרה׳

My Dinner With Andre (1981) Full Movie

עד כתיבת הפוסט, הכרתי רק קטע אחד ממנו. 

דקה 1:19:05:
וואלי: ״טוב, אז למה אתה חושב שזה ככה. אני מתכוון למה זה? אני מתכוון, האם זה רק בגלל שאנשים הם עצלנים היום, או שהם משועממים? אני מתכוון, האם אנחנו רק כמו ילדים משועממים, מפונקים, שרק שוכבים באמבטיה כל היום, רק משחקים עם הברווז פלסטיק שלהם, ועכשיו הם רק חושבים, טוב, מה אני יכול לעשות״?
אנדרה: ״אוקיי. כן. אנחנו משועממים. כולנו משועממים עכשיו. אבל האם זה אי פעם עלה בדעתך, וואלי, שהתהליך שיצר את השיעמום הזה שאנחנו רואים בעולם עכשיו, יכול מאוד להיות מנציח את עצמו, צורה של תת מודע של שטיפת מוח, נוצר על ידי ממשלה טוטליטרית עולמית שמבוססת על כסף, ושכל זה הרבה יותר מסוכן ממה שחושבים? וזאת לא רק שאלה של השרדות של הפרט, וואלי , אבל מישהו שהוא משועמם הוא ישן, ומישהו שהוא ישן לא יגיד לא. את רואה, אני ממשיך לפגוש את האנשים האלו, אני מתכוון, רק לפני כמה ימים, פגשתי את האיש הזה שאני מעריץ מאוד, פיזיקאי שוודי, גוסטב ביורנסטרנד, והוא אמר לי, שהוא לא צופה יותר בטלוזיה, הוא לא קורא עיתונים, והוא לא קורא מגזינים. הוא לגמרי הוציא אותם מהחיים שלו, כי הוא באמת מרגיש שאנחנו חיים במין סיוט אורוולי עכשיו. וכל מה שאתה שומע עכשיו, תורם להפוך אותך לרובוט...
וכשהייתי ב Findhorn, פגשתי, מומחה עצים אנגלי יוצא דופן, שהקדיש את חייו להציל עצים. בדיוק חזר מוושינגטון, lobbying להציל את הרדווד. הוא בן 84, תמיד נוסע עם תרמיל, כי אתה אף לא יכול לדעת איפה הוא יהיה מחר. וכשפגשתי אותו ב Findhorn הוא אמר לי, מאיפה אתה, ואמרתי ניו יורק. והוא אמר, אה ניו יורק, כן, זה מקום מאוד מעניין. אתה מכיר הרבה ניו יורקים שמדברים על העובדה שהם רוצים לעזוב, אבל אף פעם לא עוזבים. ואני אמרתי, או כן. והוא אמר, למה אתה חושב הם לא עוזבים? נתתי לו כמה תאוריות בנליות. הוא אמר, אני לא חושב שזה ככה בכלל. הוא אמר, אני חושב שניויורק היא המודל החדש למחנה ריכוז החדש. איפה שמחנה נבנה על ידי האסירים בעצמם, והאסירים הם השומרים, ויש להם את הגאווה הזאת בדברים שהם בונים. הם בנו את הכלא של עצמם. אז הם קיימים במצב של סכִיזוֹפרֶנִיָה, איפה שהם גם שומרים וגם אסירים. וכתוצאה מכך אין להם כבר -  מכיוון שעברו ניתוח אונת המוח פסיכו-כירורגיה, לובוטומיה: האמת האכזרית] - את היכולת לעזוב את הכלא שהם יצרו, או אפילו לראות את זה ככלא. ואז הוא ניגש לכיס שלו, והוציא מתוכו זרע של זרע, ואמר זה עץ אורן. הוא שם את זה בידי, ואמר תברח לפני שזה יותר מדי מאוחר. את רואה, הוא ממש לאורך שנתיים שלוש עכשיו, Chiquita ואני, יש לנו הרגשה ממש לא נעימה. שאנחנו באמת חייבים לעזוב. ושאנחנו באמת צריכים להרגיש כמו היהודים בגרמניה בסוף ה- 30. לצאת מכאן. כמובן שהבעיה היא לאן ללכת. כי נראה שדיי ברור שכל העולם הולך לאותו כיוון. אתה רואה, אני חושב שזה דיי אפשרי ששנות ה 60 מייצגים את ההתפרצות האחרונה של האנושי לפני שהוא נכחד. ושזאת ההתחלה שהמשך העתיד, עכשיו. מעכשיו יהיו פשוט כל הרובוטים האלו, הולכים מסביב. מרגישים כלום. חושבים כלום. ולא ישאר מי שיזכיר להם שפעם היה מין [species] שנקרא אנושות. עם רגשות, ומחשבות. ושהיסטוריה וזיכרון ברגע זה נמחקים. ועוד מעט אף אחד באמת יזכור שחיים היו קיימים בכדור לכת הזה״. 

ניתקלתי לראשונה בסצנה הזאת, לפני דיי הרבה שנים. . מאז הספקתי להתקל בה לא מעט פעמים. אפשר להבין מדוע רבים השתמשו בקטע הזה, כי הוא מסביר נהדר את התהליך שהחברה עברה ועוברת.
האמת לפנים בשלוש דקות. 

כשפירסמתי את חלק א׳, עלה לי רעיון לעסוק בסצנה הזה לחלק ב׳.
עד כתיבת הפוסט, לא טרחתי לראות את כל הסרט, אבל פתאום הייתה לי סיבה. מדובר בסרט ארוך, שעה וחמישים, שיחה על החיים בין שני חברים שלא נפגשו שנים. לא תיארתי לעצמי שכל כך אהנה ממנו. כמו כן,  מצאתי עוד כמה נקודות שמשכו את תשומת ליבי, במיוחד מה שנאמר על ידי אנדרה מיד בהמשך. 

דקה 1:22:25 
אנדרה: ״עכשיו, כמובן גוסטבו bjornstrand מרגיש שכמעט לגמרי אין תקווה, ושאנחנו כנראה הולכים לכיוון תקופה מאוד פראית, חסרת חוק ומפחידה. אנשי Findhorn, רואים את זה קצת שונה. הם מרגישים, שיהיו מין כיסים של אור שיצמחו במקומות שונים בעולם. שהם יהיו במידה מסוימת, פלנטות בלתי ניראות בפלנטה הזאת. ובזמן שאנחנו או העולם נהיים קרים יותר, אנחנו יכולם לקחת מסעות חלל בלתי נראים לפלנטות השונות האלו, לתדלק למה שאנחנו צריכים לעשות בפלנטה הזאת, ולחזור. וזאת ההרגשה שלהם שחייבים להיות עכשיו מרכזים,לאן שאנשים יכולים לבוא ליצור עתיד חדש לעולם...., 

מדוע היה צורך להעלות מיד אחרי זה, יצורים מהעולם החיצון?
לדעתי התשובה לכך היא שאחרי יותר מדי אמת, היה צורך לרכך את האפקט שלה. חס וחלילה, שהיא לא תצליח להעיר את הצופים. זה בכל מקרה ההסבר שלי. כדי להסיט את הצופה וחברו מהאמת שנאמרה להם עד אותו רגע, מכניסים מסע בחלל לפלנטות אחרות דרך כיסי אור. עד לאותו רגע  ווילי, מיעט לדבר. הוא מאוד התעניין במה שהיה ל אנדרה, ונראה שהיה מופתע שיש לא מעט מקרים שהם חושבים דומה. הוא מדי פעם העלה שאלה, או הסכמה עם מה שנאמר, אך מאוד בקצרה. אנדרה דיבר 90 אחוז מהזמן. 

לאורך כל השיחה אנדרה מעלה רעיונות למחשבה מעניינים, אך כשהוא נוגע בנקודה הכי חשובה, אזהרה לבאות. אזהרהלמה שעומד לקרות ואפשר להגיד שקרה ב2020. היה צורך לנטרל את האפקט, ובשביל זה הפתרון האידאלי הוא להוסיף תאוריה קיצונית, וכך להגחיך את כל מה שנאמר לפני כן.
עד עוד אותו רגע אנדרה נראה קצת מוזר לווילי ולצופה, אבל עם רעיונות מעניינים. אבל בשלב הזה הוא כבר נשמע לגמרי לא מחובר. עד שהוא מסיים לתאר את הפתרון שלו. כל האמת מתפוגגת, ונשאר רק גיחוך, חוסר אימון. אחרי זה לרבים יהיה קל יותר להתחבר לתגובה הראשונית של חברו. תגובה דיי מבולבלת, וגם לא אמיתית.

עמוד 96, דקה 1:26:45 
וואלי: ״אתה רוצה לדעת את התגובה האמיתית שלי לכל זה? אתה רואה, התגובה האמיתית שלי, אני מתכוון, אני רק מנסה לשרוד. אתה יודע, אני מתכוון, אני רק מנסה להתפרנס, מנסה לשלם את השכירות ואת החשבונות, אני מתכוון, אני חי את חיי, אני נהנה להשאר בבית עם דבי, אני קורא אני קורא את אוטוביורגרפיה של צ'רלטון הסטון, וזהו.אני מתכוון, אתה יודע, אני מתכוון, שלפעמים אולי דבי ואני נצא החוצה, נלך למסיבה או משהו... יש לי רשימה של סידורים ואחראיות שאני שומר במחברת. אני נהנה לעבור על המחברת, לבצע את האחראויות, לעשות את הסידורים, ואז למחוק אותם מהרשימה״.״

לא סתם הוא מגמם שהוא מעלה את המסיבות. חצי שעה הוא הציג דעה אחרת עליהן. 

58:35 וואלי: ״... אני מתכוון, בגלל זה אף פעם לא מבין, מה קורה במסיבות האלו. אני תמיד לגמרי מבולבל״

ההמשך גם כן לא מסתדר עם מה שנאמר לפני לכן. בהתחלת הסרט, כבר מהמילים הראשונות, הוא לא נשמע שהוא נהנה מחייו, או מהסידורים האלו. 

1:15 החיים של תסריטאי הם קשים. זה לא קל כמו שאנשים חושבים. אתה עובד קשה לכתוב הצגות, ואף אחד לא מעלה אותן. אתה לוקח קו עבודה אחר, כדי לנסות להתפרנס. נהייתי שחקן, ואנשים לא מעסיקים אותך. אז אתה רק מבזבז את ימך לעשות סידורים של המקצוע שלך. היום הייתי צריך לקום בעשר בבוקר כדי לעשות כמה טלפונים חשובים. ואז הלכתי לחנות כלי כתיבה לקנות מעטפות. ואז לחנות xerox. היו תריסר דברים לעשות. עד השעה חמש, סוף סוף הגעתי לדואר ושלחתי כמה העתקים של ההצגה שלי, תוך כדי בדקתי כל הזמן עם המזכירה האלקטרונית לראות אם הסוכן שלי התקשר עם איזושהי עבודת משחק. בבוקר, תיבת הדואר בדיוק התמלאה עם חשבונות. מה אני אמור לעשות, איך אני אמור לשלם אותם. אחרי הכל, אני כבר עושה את הכי טוב שאני יכול.
אני גר בעיר הזאת כל חיי. גדלתי באפר איסט סייד, וכשהייתי בן 10, הייתי עשיר. הייתי אריסטוקרט, מסתובב במוניות, מוקף בנוחות, וכל מה שחשבתי עליו היה אומנות ומוסיקה. עכשיו אני בן 36, וכל מה שאני חושב עליו זה כסף״.  

לדעתי, ההמשך מדגים עד כמה רחוק ילכו אנשים בשביל  למצוא לעצמם תירוצים, העיקר לא להתמודד עם האמת. 

1:27:55 וואלי: אני לא יודע איך מישהו יכול להינות ממשהו יותר, ממה שאני נהנה לקרוא את האוטוביוגרפיה של צ'רלטון הסטון, או, לקום בבוקר ושיהיה לי קוס קפה קר מחלה לי כל הלילה, עדיין שם בשבילי לשתות בבוקר, ואין ג׳וק או מעופף מת בפנים במשך הלילה. אני מתכוון אני כל כך נפעם כשאני קם ואני רואה שהקפה שם איפה בדיוק שרציתי. אני מתכוון, אני פשוט לא יכול לדמיין איך מישהו יכול להינות משהו אחר יותר מזה. אני מתכוון, כמובן שאם יש ג׳וק מת בקפה, אז תהיה לי הרגשה של אכזבה, ואני עצוב, אבל אני מתכוון, אני רק, אני רק לא חושב שאני מרגיש את הצורך לעוד משהו מעבר לזה. ואליו, אתה יודע, נראה שאתה אומר שזה בלתי נתפס שלמישהו יכול להיות חיים משמעותיים היום, ושכולם הרוסים, וכולנו צריכים לחיות בישובים מרוחקים האלו... למה זה חיוני שיהיה יותר מזה, או אפילו לחשוב שיהיה יותר טוב מזה. אני מתכוון אני ממש לא יודע על מה אתה מדבר... אתה יודע, אפילו אם הייתי לגמרי מסכים איתך, אתה יודע, אפילו אם הייתי מקבל את הרעיון שפשוט אין סיכוי לאף אחד שיהיו לו אושר אישי עכשיו, עדיין לא יכולתי לקבל את הרעיון שהדרך לעשות את החיים נפלאים תהיה לגמרי ללדחות את התרבות המערבית, וליפול חזרה לאיזושהי אמונה במשהו מוזר בצורה כלשהי. אני מתכוון אני אפילו לא יודע איך אפילו להתחיל לדבר על זה, אבל אתה יודע? בימי הביניים, לפני שהגיעה המחשבה המדעית, כפי שאנחנו מכירים היום, אנשים יכלו להאמין בכל דבר, כל דבר יכול להיות אמת. הפסל של הבתולה מרי יכול לדבר, או לדמם, או מה שזה לא היה. אבל הדבר הנהדר שקרה זה שאז בהתפתחות המדע בעולם המערב, בזמן שדברים מסוימים באיטיות נהיו מוכרים ומובנים.  אני מתכוון, ברור שכל הרעיונות במדע כל הזמן מתוקנים, אני מתכוון זאת כל הנקודה. אבל לפחות אנחנו יודעים שליקום יש איזושהי צורה וסדר, ואתה יודע עצים לא נהפכים לאנשים, או אלים.  
1:31:40 במילים אחרות יש בתוכי משהו שגורם לי לקרוא את זה (עוגיות מזל) ואני באופן אינסטינקטיבי מפרש את זה כאילו זה היה אות לעתיד, אבל הדעה המודעת שלי, שהיא כל כך בסיסית לכל ראיית החיים שלי, אני מתכוון, אני אצטרך להשתנות לגמרי כדי שלא תהיה לי הדעה הזאת״.

כדי להתמודד עם האמת יש צורך קודם כל להפרד עם מה שידוע, ולהבין שמעכשיו כל מה שהוא ידע צריך להבדק מחדש. הכל נמצא בעמדת הספק. זה דורש שינוי פנימי עצום, ולא כל אחד מוכן להפרד ממה שמוכר. לשבור את השגרה של חייו, גם אם זה אומר לבחור לחיות עם השקר.


בפוסט הזה תמצאו הרבה שאלות. התשובות הן בגדר רעיונות, הצעות לכיווני מחקר, וניחושיים אישיים. הכל כאן הוא לכאורה. על מנת לדעת מהי באמת האמת, כל אחד יצטרך לעשות את המסע שמתאים לו.

הערות, הארות, תוספות, שאלות, הכל יתקבל בברכה.
יש כאן מקום לכולם.
תודה.  

כדי לקבל עדכונים, אפשר לעקוב אחרי בטוויטר.

רשימה מסודרת של השאלות, אפשר למצוא בתוכן עיניינים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שאלה 37 - למה דווקא 6 מיליון?

שאלה 27 - העולם בטירוף, איך בכל זאת אני רגועה?

שאלה 19 - האם יש קשר בין התפילין של היהודים לכעבה של המוסלמים?