מבוא למסע של שאלות אל האמת

אנחנו נמצאים בתקופה לא רגילה בלשון המעטה. תקופה שכבר אי אפשר להתעלם מהעובדות.

כן, להתעלם, כי כבר שנים יותר ויותר אנשים מנסים לחשוף אותם לצי-בור, ולרוב הן נענו בזלזול.

זה מובן מהיכן זה בא, באמת קשה להכיל כזאת אינפורמציה, אז הרבה בוחרים לא לראות, לא לשמוע ולהמשיך בחיים כרגיל.


יש את הגלולה הכחולה, הגלולה האדומה מהמטריקס, אז יש כאלה שהוסיפו את הגלול השחורה. קל להגיע לקרקעית של ייאוש, מתוך הרגשה של חוסר אונים ויכולת לשנות את הגזירה.

אני לא מאמינה כך. לאורך כל השנים של למידה על האמת שכוללת רוע שאי אפשר לבלוע, עם המון רצון וסבלנות, תמיד הצלחתי למצוא את החלק היפה והאופטימי.


בשיא הקיצ'יות אתוודה, אני מאמינה גדולה בכוחה של אהבה.

אותו כוח שהביא אותי לכאן.


מי שהתעניין ב"תאוריות קונספירציות", לא ממש מופתע ממה שקורה. הפיגוע ב-11 לספטמבר, הצליח להעיר המון אנשים לאורך השנים. ימי הקורונה לא נותנים יותר הזדמנות להתחמק ממה שהם ניסו להזהיר כבר שנים.

אני זוכרת את הפעם ראשונה שלמדתי מה עומד מאחרי הנדיבות של משפחת רוטישלד. היה זה כבר מספר שנים אחרי שהתעוררתי בזכות די.וי.די על הפיגוע במגדלי התאומים. הסרט נשלח לי דרך משפחה נוצריה אדוקה ב-2006. זהו בעצם הרגע בו נחשפתי לגלולה האדומה שלי, ובחרתי בה. המשכתי ללמוד. לאט, עם מה שיכולתי.

ואז הגיע הספר של דיוויד אייק.

כבר התחלתי להבין שהשחיתות הרבה יותר גרועה משחשבתי, ושהיא הולכת לכיוונים מופרעים. עדיין לחבר את הנדיב הידוע, לדרגת חלאת האנושות, ולהבין שיש ללא מעט יהודים קשר לכל הזוועות שעברו שאר היהודים באירופה, זעזע כל עצם בגופי. הראשון שעלה במחשבותי היה סבי, איך הייתי יכולה להתסכל בעיניו, אחרי כל מה שעבר, כאשר עובדה כל כך מחרידה כלולה בזכרוני?


אני מתארת לעצמי שמי שמתחיל להתעורר היום מרגיש שהאדמה נשמטת מתחתיו. המון אינפורמציה לעכל, ובלי פתרון.

איך אפשר להגיב ולמחות מול הטירוף הזה?

קודם כל חשוב, לקחת נשימה. פאניקה בדרך כלל לא מתחברת טוב עם הגיון, ופחד הוא אחד הכלים שלהם.


זה בסדר לא לדעת. עדיף להישאר עם הרבה שאלות, מאשר להסתפק בתשובות לא מספקות, ולרוב גם לא נכונות.


עצם העלאת השאלות עוזרת לנטרל את הכישוף.

זה לא בגלל שאנחנו באמת בורים, זה בגלל שאנשים דאגו במשך שנים להחדיר לנו מידע שגוי, או פשוט לא יעיל.

זאת המומחיות שלהם, הם חוקרים ומנסים אותנו המון שנים.


לשאול שאלות זה צעד חשוב לבטל את ההיפנוזה. התשובות יגיעו בזמן המתאים.


אני עוקבת אחרי הנושא קרוב לחמש עשרה שנה, ולא רק אני רואה, שבחודשים האחרונים הייתה התעוררות אדירה.

אנשים שבעבר לא היו מוכנים לשמוע על נושאים כאלו, באים מעצמם לשאול.


התחלתי לכתוב כדי לנסות לעזור, והדרך שלי לעזור היא לאו דווקא עם תשובות, אלא עם שאלות.

שאלות שאני מקווה שיצליחו לפתח דיון, גם אם לא כאן, אז לפחות במחשבותכם. 


אלו שאלות שאני מתעסקת איתן לאורך השנים, ואם יש לי תשובות אז אין לי ספק שהן לא מושלמות וחסרים חלקים, וגם אין לי ספק שגם טעויות חדרו בלי משים.

בהתחלה, השאלות למה לא שמעתי על זה עד עכשיו, או למה שכחו לציין זאת בבתי הספר היו עולות קבוע. 

היום כבר התמונה יותר מסודרת, אז קל לי יותר לראות. אולי אני לא יודעת בדיוק למה ואיך, אבל אני יודעת שהבורות הזאת מכוונת ובעלת כוונה זדונית. 


למען הכלל, אנסה לקבץ אותן.

אני מתחילה בלי סדר מיוחד. החומר הוא רב, המלאכה מרובה, והמציאות מרמזת לנו שהזמן קצר.


הגיע הזמן לצאת למסע...


ומי שגם בחר בגלולה האדומה,

מוזמן להצטרף למסע שאלות אל האמת.



הערות, הארות, תוספות, שאלות, הכל יתקבל בברכה.
יש כאן מקום לכולם.
תודה.  
כדי לקבל עדכונים, אפשר לעקוב אחרי בטוויטר.
רשימה מסודרת של השאלות אפשר למצוא בתוכן עיניינים.


תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שאלה 27 - העולם בטירוף, איך בכל זאת אני רגועה?

שאלה 37 - למה דווקא 6 מיליון?

שאלה 19 - האם יש קשר בין התפילין של היהודים לכעבה של המוסלמים?