מסע של שאלות אל האמת

האם אני פמיניסטית? לא. היום אני עונה בלי היסוס, לא. פעם הייתי עונה בלי היסוס כן.  הייתי צריכה לעבור תהליך, כדי להבין שאני לא ממש. הייתי צריכה להמשיך לעבור תהליך, כדי שאוכל  לענות לא מוחלט ובלי היסוס. לעומת זאת, לא הייתי צריכה לעבור תהליך, כדי להבין שאני כן פמיניסטית.  אין לי ספק איך זה קרה. זה קרה ברגע. ברגע שהבנתי את פירוש של המילה פמיניזם. הבנתי את השימוש שנעשה בו על מנת לתאר  אידאולוגיה,  תפיסת עולם שתומכת בשיוויון זכויות של נשים, וכך כונו התנועות שקידמו את התפיסה הזו. אפשר להבין בקלות, מדוע התחברתי לרעיון כל כך בקלות.  גדלתי על הרעיון שפעם היה נורא,  שהנשים היו במעמד נמוך מהגברים. שה נשים היו נשלטו על ידי הגברים. לא הייתה להן זכות הצבעה.  התמונה שנוצרה בדמיוני  כילדה הייתה  של  חיים אפורים  של  נשים עקרות בית, לבושות עם סינר, מחכות לבעל עם ארוחה חמה, וקופצות לעזור לו לחלוץ את נעלי החוץ לנעלי הבית. ומבמקביל  התיאור של חיי הרווקות היה נשמע קשה בפני עצמו, כי פחות אפשרויות טובות לפרנסה היו פנויות לנשים.  לא משנה מה עלה בגורל האישה, היה לה ממש קשה. כילדה, כנערה, כאישה צעירה, זה היה נשמע